רועי ולידן. צילום: מרגלית חרסונסקי

שגר פגר בשוק הפשפשים

הבילויים ורועי ולידן

מילים ולחן: ימי ויסלר הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט
4/5

השבוע נזכרתי בשיר המקפיץ, אחרי ששמעתי קאבר מוצלח בשוק היווני בשוק הפשפשים. הצלילים עברו 200 מטר עד שהגיעו לחלוני. ירדתי ביררתי זהות: רועי דרור (הזמר) ולידן סוזי (הגיטריסט). ביקשתי ביצוע חוזר וקיבלתי. אל תנסו לעשות גוגל. הם לא שם. עד שיגיעו,  נבלה עם איתם בהופעת רחוב ועם הבילויים בשיר מ-2007. יש כאן שיר מקפיץ שמחבר בין רגטיים, קברט ורוקנ'רול. כדי לעקוב נכונה אחרי הנאראטיב של הטקסט, אתם מתבקשים לענות על השאלה הבאה: מה הקשר בין הלר קלר, חוג תפירה בבית הכלא, מזדה לנטיס, ננסי ברנדיס, איש נדל"ן בלב אטלנטיס. הבילויים לוקחים למסע בזמן. למסע בתודעה, בנבכי הגיגיהם. בתודעת מחאתם, במחסני האלוזיות המוסיקליות שלהם. בטקסטים שלהם – ימי ויסלר ונועם ענבר (הזמר המצוין) אינם מבטיחים מסע קל. נועם ענבר (שירה, בס) את ימי ויסלר (גיטרה חשמלית), מאיה דוניץ (פסנתר), יוני סילבר (סקסופון) ושלמה כרוב לביא – תופים הולכים על נאראטיב קברטי הזוי. סהרורי, קרקסי, רב-סגנוני. בעיה: פרץ המחשבות לא מגיע, סיפור ההזיות מתנקז לאפיק קצבי מסעיר. עם זאת לא נשארתי אדיש, למרות שהתרחשות הביזארית סירבה להגיע. היום אחרי ששמעתי את השיר בשוק הפשפשים, אני מגיע יותר. אני ממש שם. מתחת למרפסת. אולי הזמן עשה את שלו.

צילום: מרגלית חרסונסקי

רועי ולידן – שגר פגר

הבילויים – שגר פגר

היא מתקרבת, שיער קצר, חזה זקור, 
ז'קט יקר, מחרוזת כורדית לצוואר 
היא מתיישבת, עושה שלום, 
עושה מקום ומתקפלת בעצמה כמו אולר 
זה כמו הילד שחייב לרוץ לכביש אחרי כדור 
זה כמו אתיופי שמבין פתאום במה כרוך גיור 
אם היא תרד על הברכיים עוד נגיע לסידור, 
לסידור, עוד נגיע לסידור, לסידור 

אני שוכח – היה לך איזה שי"ן ואיזה נו"ן בשם 
וזה לוקח – זה בטח 12 דקות 
עד שאת מתחילה בכלל להתנשם 
כולם אומרים שאת מוצלחת ושיש לך כשרון 
והם אומרים שקוץ בתחת זה כמו עצם בגרון 
והם אומרים שזאת מקלחת ונותנים לך סבון, 
ועוד סבון, ועוד סבון. 

את כמו שק של מלט, זר בדלת, 
של שחור על סוודר תכלת 
חדר חושך, חיים משה, 
חיה עם אותה תלבושת שנה 
תגידי משהו – רכה כמו ארנבת וקרה כמו חתיכת ברזל 
את לא חושבת – שזה הרבה יותר נורא 
לשתות מוצק בלי לאכול נוזל 
ואת שמעת שברומניה מדענים שיבטו קיפוד 
ואת יודעת שבסין בלוויות נהוג לרקוד 
ולעשות עם העיניים 
את יודעת טוב מאוד, טוב מאוד, 
את יודעת טוב מאוד, טוב מאוד, 
אם תסלחי לי – אני מבטיח לעבוד על לייצר סיבות טובות להתנצל. 
ואגב אם תפתחי לי – תראי שאין בי עכבות, 
רק עקבות של נקבות בעקבים 
ולא הייתי בך נוגע בך עם מקל, 
לא הייתי נוגע בך עם מקל 
לא הייתי נוגע בך עם מקל 
אם רק הייתה לי אפשרות לגעת בלי 

את כמו שק של מלט, זר בדלת, 
של שחור על סוודר תכלת 
ג'וזף הלר, הלן קלר, חוג תפירה בבית הכלא 
מאזדה לנטיס, ננסי ברנדיס, איש נדל"ן בלב אטלנטיס 
עץ בחורף, חץ בעורף, נץ עם עצם במקור 
ישר רואים שאת ציפור 
אפשר לספור אותך על אצבע אחת!

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. יוסי, החלפתי בביקורת שלך את המילה ההיא עם רעיון וזה נשמע לי בסדר גמור: "כדי לעקוב נכונה אחרי הנאראטיב של הטקסט, וכו'" הופך ל-"כדי לעקוב נכונה אחרי הרעיון של הטקסט,וכו' ". האם אנחנו לא מתחכמים קצת, רק כדי להשתמש במילים הגבוהות הללו. בכלל-איך הסתדרנו בלי מילת הנ' הנ"ל עד לימינו? לדעתי יפה מאד.

    תגובת יוסי: אחלה. נלך על זה!

  2. לגבי "נראטיב" – מה דעתך על "רעיון"? מאז ותמיד היו אומרים "הרעיון הכללי של כך וכך", "הרעיון של השיר, הסיפור, היצירה, הנאום וכו' ". זה בודאי יותר טוב, הרבה יותר טוב ממילה כזאת, שאפילו הגויים לא משתמשים בה.

    תגובת יוסי: בעיה – בכל זאת במושג הזה יש גם משמעות של "סיפור", "עלילה" + רעיון.

  3. אני מוצא את עצמי במקום לא מוכר ביחס לבילויים- למרות שאין להם סולן של ממש, אלא יותר כרוז של הרעיונות שלהם, ולמרות שאינני חסיד של הסגנון החכם-שלא-עושה-מוסיקה-של-ממש, יש לי הערכה אליהם, על המקוריות, התעוזה והחכמה שלהם.
    הערה- אם אפשר ( בטח אי אפשר, כמובן ) – להפחית את המינון בשימוש במילים דוחות, גבוהות-מהת*ת, כמו נראטיב. מה עשתה השפה הניפלאה שלנו, שאנשי תיקשורת חייבים להכניס לה מכות כאלה? אנא, בכח.

    תגובת יוסי: ואז מה התחליף לנראטיב? "עלילה". "סיפור"? מוכן לקבל כל הצעה שתפתור את הבעיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן