אני לא רגיל לשמוע את שלומי שבן ברגשנות דרמטית עצומה שכזו. זהו שיר הספד לחוויה שלא רק שלא תחזור, אלא סופה רע ומר.
השיר פונה אל מי שמבשרת על סופה של דרך אחרי שבנקודת זמן התחלתית, היחסים ביניהם נראו כ"לא היה בעולם/ דבר או אדם מלבדנו". הפער בין ההתחלה לסוף מייצר את הדרמה. השיר נע במקצב ואלס איטי, עטוף בתזמור שמעצים את ההתרגשות. מעניין אם שלומי יכול לחבר את השיר הזה לאופרת רוק שנמצאת אצלו במגרה. צד קברטי מיוחד, יפהפה, ביצירה שלו.
את עוד זוכרת/ את הלילה החם/ המאוד מסומם/ באגם השבור?/ היית אחרת/ לא היה בעולם/ דבר או אדם/ מלבדנו/ את במסכה של נפוליאון/ את עומדת ולא/ ועכשיו את אומרת/ הנה הוא בא/ אני רואה אותו/ הנה הסוף
*** מתוך האלבום "תרגיל בהתעוררות" בליווי הקאמרטה הישראלית ירושלים. מנצח: דניאל כהן. השיר יוצא לקראת הופעה מיוחדת שתערך ב-3.9 בלב היער, למרגלות אתר תחנת הכוח החדשה בדליה. אורח: שלום חנוך.
