עיון ביקורת

אביב או אייל, הפחות מיוחדת זכתה

מה נשמע, מוסיקה ישראלית

לפי המצביעים – כנראה מגיע לה, למרות שלא קיבלנו דיווח מרואה חשבון מוסמך שמדובר בתוצאות אמת, זו האמת נכון לטעם הצופים בישראל 2018.  עוד מסלסלת נחמדה בת 16 תנסה לעשות קריירה. איל גולן קורא לה להגיע לקיסריה, אבל הוא יודע היטב שבשוק הפופ הים תיכוני לא יהיה לה קל. לעצם העניין: אני לא בחרתי במשאפ המניפולטיבי בין "אנא בכוח" של עובדיה חממה ל"טיפת מזל" של דני שושן ואהרן גנסבריי המוכר מזהבה בן. זה לא רק עניין של טעם אישי, אלא על איזו זמר/ זמרת ייחודית אני לוקח מתוכנית הריאליטי הזו  כהבטחה אומנותית. עוד זמרת מיינסטרים שכבר מנווטת לכיוון ברור? – ברור שלא. אני מעריך שגיל המצביעים היה פקטור בהצבעה הגורפת למצדה איש ימיני.  אני הרגשתי שמיזוג השירים ("אנא בכוח" ו"טיפת מזל") הוא חנופה בוטה אל קהל מצביעים מסוים. מצד שני: לתת מקום ראשון לקאבר מרטיט שעשה נועם ל"הללויה" של לאונרד כהן – זה לא ישראל של ימינו. כנ"ל Let It Be של הביטלס בשירת סול-גוספל מופלאה של טיגיסט. לא לאונרד כהן לא ביטלס. לא זמרות וזמר שלכל אחד מהם מגיע מקום ראשון: זו השבריריות המעודנת של לינוי קנטור עם גרסה יפהפייה של Power Of Love. זה נועם –  זמר מסוג השנסונרים שיודע לקחת כל שיר וליצור לו נרטיב דרמטי כדי לספר את הסיפור של השיר. זה סגנון הסול המוטבע עד לשד עצמותיה של טיגיסט, זמרת ברמה שאנחנו מכירים רק בטריטוריה האמריקנית של מוסיקת הנשמה.
אין לי רבע דבר נגד מצדה איש ימיני, אבל היא היתה הפחות מעניינת-ייחודית מבין מתמודדי הגמר:  היא סלסלה ולחצה ואפילו צעקה את "טיפת מזל". תוצאות ההצבעה הן ככל הנראה בבואה של טעם הקהל המצביע. אין מקום לאלטרנטיבה. יש מסלול ברור. אל תצפו להפתעות. טיגיסט ולינוי מיוחדות יותר ממצדה. מצדה תגיע לקיסריה להתארח אצל אייל גולן, סוג של צ'ופר ששופטים מעניקים למתמודדים בשנים האחרונות, אבל אם ללכת על הכישרון הגדול של התוכנית – זו אינה היא.

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 6 = 14