עיון ביקורת

התזמורת של גלן מילר (היכל התרבות ת"א, אוקטובר 2015)

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב, מוסיקה הופעות, פינת הנוסטלגיה

להתרפק על סווינג. העונג הישן והטוב. לחזור לג’אז שפיתחו הלהקות הגדולות החל משנות העשרים דרך השלושים והארבעים, למעשה סגנון הג’אז הראשון, שזכה להצלחה מסחרית. יש הגדרה לגעגועים המעורפלים האלה? בעולם מסתובבת כבר שנים תזמורת, שהיא העתק אירופאי של הביג בנד של גלן מילר בניצוחו של מוסיקאי הולנדי, וויל סלדן (65), שמפעיל הרכב נגני נשיפה (בעיקר) ברמה גבוהה בהשראת הלהקות הגדולות הקלאסיות של בני גודמן, טומי דורסי, קאונט בייסי וכמובן גלן מילר עצמו. כמעט רוב הנעימות, סטנדרטים מוכרים מ”סרנדת ליל ירח“, דרך “In The Mood’, “Tuxedo Junction”, “פנסילווניה 5-600”.
חמש שנים חלפו מאז ניצח וויל סדן על התזמורת שלו בהיכל התרבות. בטח שהמוסיקה הזו נשמעת אולד פאשן. מצד שני היא מעוררת כל כך את בלוטות הנוסטלגיה, שממש לא אכפת לי לקבל עוד מנות כאלה של סווינג מהוקצע עם משבים נוסטלגיים ערים, המנוגנות במקצועיות ועם קורטוב של חיוך, שאומר: גם הנגנים מודעים, שהם מנגנים בשנות האלפיים. מצד שני: העיבודים האלה עושים חשק לחזור למועדון האיילנד קזינו, שבו ניגנו גלן מילר והתזמורת בשנות הארבעים.
אכן, אנחנו חוזרים במנהרת הזמן לימי הסווינג של תזמורת גלן מילר משהו כמו 75 שנה אחורה.
גלן מילר נחשב למנהיג הגדול של להקות עידן הסווינג בג’אז האמריקני. הקריירה שלו הייתה קצרה מאוד ונמשכה כשלוש וחצי שנים בלבד בין 1939 ל-1942. ההרכב ששמענו בהיכל בניצוחו של וויל  סלדן (פסנתרן מעבד, מנצח… גם זמר), שנשמע בהסברים בין השירים כמו כמו מדריך תיירים ייקה ארכאי, משחזר את הצלילים בדיוק מופלא. סלדן בחר נגנים מקצוענים אחד-אחד, זמרת ג’אז צעירה בלי מניירות,  נגנית חצוצרה ברמת על. שורת האלט סקסופונים, הטנור סקסופונים, הקלרינט, החצוצרות מצטרפים למכונת ג’אז  מתוזמנת בדיוק של אלפית השנייה. פרפקציוניזם.
אפשר לדמיין לילות של יין ושושנים של שנות הארבעים. התגלמות עידן הסווינג של הלהקות הגדולות בלי ניסיון לעדכן או לעבד מחדש, אבל עם ליטוש ועם עין בידורית קורצת. אם היו נותנים לנגנים האלה לעשות סלטות באוויר הם היו עושים.
כדי שהערב לא ישעמם, הנגנים יוצאים מהסטנדים שלהם לא רק לקטעי סולו, אלא לכל מיני “תרגילי סדר” עם הטרומבונים והחצוצרות, משחקים עם עמעמי החצוצרות, כאילו היו סירי לילה או כובעי פלדה, ובסיום גם יורדים לנגן באולם. חבל שהתזמורת לא הביאה כמה רקדני סווינג בפראקים ושמלות נשף כדי שחוויית התקופה תהיה מושלמת.

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + = 13