עיון ביקורת

שובבי ציון , ועמוק הים (פרויקט "שיר וזיכרון", אפריל 015)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

תוגת יום הזיכרון מחזירה  את "שלישיית שובבי ציון" מתהום ההיסטוריה של הזמר העברי אל נתיבי הזמר העכשוויים. לא שהיה כאן תכנון מתוזמן. לא שיש כאן בשורות מוסיקליות חדשות, אבל מה טוב לגלות אותם ביחד בעקבות התלהבות הקהל על איחוד מחווה חד פעמי בהופעה של חנן יובל בתיאטרון "הבימה". אם מתאחדים  – אז לפחות שיר אחד חדש לרפואה.
התוגה היא תוגת המילים של נתן יונתן,  הוא אחד המשוררים המולחנים ביותר בזמר העברי. שיר כאב וגעגועים למי שכבר לא ישוב. "התוגה מבט אינסוף לה" כתב יונתן, וניסה להכיל את כובד הכאב של מי ש"חיכתה לו יום ולילה", פורצת בבכי בתוך שכרון חושיה מיין שלא המתיק את המר לנוכח מותו של אהוב ליבה – "ואפל הדם/ וגבוה שם העשב/ ועמוק הים". הכינור הבוכה מקדים את קול הבס העשן, האפל והשברירי של  קובי רכט. ההרמוניה הקולית של חנן יובל וקובי אושרת היא קונטרסט יפה לקולו של רכט. המנגינה מצטרפת לצלילי הזיכרון, הגם שלא נאמרה כאן מילה על חלל מלחמה. זה כוחו של שיר שתוגתו מכילה את עומק הצער של כלל האנשים שלא ישובו עוד אל יקיריהם.

התוגה מבט אינסוף לה / וקצר הזמן / וגדול כים העצב / בכינור קטן

היא חיכתה לו יום וליל / וליבה נכמר / מתוקה חשכת היין / והבכי מר

למרחק הלך הנער / עננים זכים / מה אמר ליבו לדעת / שם במרחקים

בהירים לילות הכסף / ואפל הדם / וגבוה שם העשב / ועמוק הים.

*** שובבי ציון: ההרכב שקם ב-1970 משתייך לטרנד השלישיות הקוליות של סוף השישים, תחילת השבעים (שלישיית גשר הירקון, התאומים, השלושרים) כשהאמרגן מיקי פלד חיפש להקה שתחמם את ההופעות של מייק ברנט. הוא שידך בין קובי רכט וקובי אשרת שפעלו אז כצמד, ובין חנן יובל, יוצא השלושרים וכיף התקווה הטובה. את שם הלהקה המציא עבורם בני אמדורסקי, שאף סיפק להם את להיט הבכורה "ישראל ישראל" עפ"י ר שלמה קרליבך.
מוסיקה: פופ באווירה פסיכודלית משהו. רכט כתב את רוב השירים – "להיות איתה", "איש גדול היה" וגם הלחין טקסטים של כותבים כיורם טהר לב ("מה יוצא לי מזה"), "שש בבוקר" (עלי מוהר) חנן יובל סיפק את השירים שהלחין שלום חנוך למילים של מאיר אריאל – "נגה" ו"היי אישה"
המראה ההיפי והצליל היה אז כמעט מוקצה בעיני-אוזני רבים שעדיין לא הבינו כי תרבות הפופ היא מצב – שאין ממנו חזרה. "שובבי ציון" לא הלכו עד הסוף. שירים כ"סימן שאתה צעיר" ו"צרות טובות". לא היו בדיוק רוק פסיכודלי. אחרי להיטי רדיו מצליחים כ"איש גדול", "מה יוצא לי מזה" ו"איש מזג האויר", הפכה הלהקה הרכב ישראלי אהוב ומקובל. בין השאר הופיעו בפסטיבל הזמר בשיר "בגללי או בגללו", פטסיבל הזמר החסידי בשיר "חמדת ימים" (שלמה קרליבך). גם בהופעות התקבלו בהתלהבות. הלהקה הגיעה לסוף דרכה ב-1971 משיקולים מקצועיים ופרסונליים ( רכט חלם על הצלחה בחו"ל). "תתרגל לחיות לבד" היה השיר האחרון שהקליט הלהקה. בנובמבר 1971 התקיימה ההופעה האחרונה של שובבי ציון. 

שירה: "שובבי ציון" – קובי רכט, חנן יובל וקובי אשרת. גיטרות: נועם בורג כינור: שחר פויאי קלידים, בס, תכנות תופים: קובי אשרת.
פרויקט: שיר וזיכרון

 

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + = 10