עיון ביקורת

פסטיבל ג'אז ת"א 2017, די אלכסנדר – אלה פיצג’ראלד, טוני קופי קוורטט – ת’לוניוס מונק (סינמטק ת"א, 7 דצמבר 2017)

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב

טוני קופי מנגן מונק

ת’לוניוס מונק נשאר דמות  משפיעה באבולוציה של הג’אז העכשווי – גאון והפכפך, מרדני, שסגנון הנגינה שלו בפסנתר נכנס לפנתיאון של ענקי פסנתר הג’אז מאז מהפכת ה – bebop בשנות ה -40 שבה מונק עצמו מילא תפקיד מפתח. מאז מותו בשנת 1982, המוניטין של מונק עלה יותר ויותר. הוא השאיר את חותמו על הסגנון של פסנתרנים רבים, הוא כתב כמה מהסטנדרטים הבולטים  בג’אז, כמו Ruby My Dear ו – Misterioso וכמובן  את Round Midnight. סיבה נוספת לבצע את כל המוזיקה של מונק היא שאחדות מהיצירות המורכבות שלו לא זכו לביצועים. טוני קופי הוא נגן סקסופון בריטי בן 53 העומד בראשם של הרכבים אחדים, איתם הוא מופיע בפסטיבלים ובמועדוני הג’אז הנחשבים בעולם, הגיע לפסטיבל יחד עם הטריו שלו “The Monk liberation band“, הישר מפסטיבל הג’אז היוקרתי של לונדון.
טוני קופי לקח את האתגר. שקוע עמוק  ברפרטואר של המאסטרו, יוצא איתו לפסטיבלים סביב העולם, והפעם לכבוד 100 שנה להולדתו.  קופי משוכנע שעידן  הזהב של מונק לא הסתיים.
מונק של קופי  ונגניו  יוצא ממקום של יצירתיות. מונק שלו נשמע מאתגר, מורכב ומגוון בזכות נגנים שעשו איתן הרבה מאוד שעות מונק – ג’ונתן ג’י בפסנתר (יליד יפו), בן הזלטון – בס ווינסטון קליפורד – תופים.

די אלכסנדר שרה אלה פיצ’ג’ראלד

די אלכסנדר, “המלכה של שיקאגו”, אחת מזמרות הג’אז הבולטות בסצנת הג’אז של שיקאגו, משלבת ביצירתה ובשירתה ז’אנרים רבים החל מבלוז וניאו-סול ועד גוספל ואר אנ בי, ומשתמשת בקולה הווירטואוזי להגיש כל סגנון וצליל בתשוקה ובאהבה. היא שרה מהרפרטואר העשיר של מלכת הג’אז אלה פיצג’ראלד, במופע מחווה במלאות 100 שנה להולדתה. צריך להקשיב לאלכסנדר כדי להבין מדוע הביקוש למוסיקה שלה הולך וגובר. מבין זמרות הג’אז  של העידן הזה, היא ללא ספק מהיורשות של זמרות הג’אז הגדולות. כשהיא עולה על  הבמה, קשה לצפות לאן תגיע. היא מגיבה למקום, לאווירה, לרגע. פיצג’ראלד? אין טעם לנסות לחקות אותההיא בעצמה מעידה על כך.  מוטב שתהיי עצמך.
אלכסנדר מייצרת אפקטים קוליים, ששייכים אך ורק לה, מנעד נפלא באלתור ווקאלי (סקטינג), מעניקה למילים עוצמה ועומק. הבעות הפנים הם חלק מהצגת הג’אז שלה. באחד הקטעים היא הלהיבה בדואט ללא מילים עם הבסיסט המצוין ג’וניוס פול בשירת סקטינג. זמרים רבים שרים כאילו הסולואים שלהם הם תוצר של חזרות, נטולי ספונטניות ונועדו להפגין יכולת טכנית יותר מכל דבר אחר. השירה של די אלכסנדר לא צפויה, מובילה משיא דרמטי אחד למשנהו.
דיוות ג’אז אמיתית במתכון של זמרות כמו שרה ווהן, דינה וושינגטון ודיאן ריבס, לאלכסנדר יש תיאטרליות מולדת ומוסיקליות טהורה דיה כדי להאפיל על הנגנים שעמם היא חולקת את הבמה. היא שרה ג’אז  ללא מאמץ, שולטת בקול ובמקצב, ותמיד – נשארת במסלול עם הפנים לקהל, מיישמת באותה קלות סמכותית כל צליל וכל אינטונציה בקול אלט שהוא נשק רב עוצמה, שהיא עושה בו כבשלה. היא חזקה גם כמאלתרת, לעיתים כשהיא מחקה חצוצרה או טרומבון. בשפת האלתור הווקאלי שלה, היא נכנסת לתחום מוסיקלי, שרוב הזמרים רק חולמים עליו.

Blue Skies, Caravan, I’ve Got It Bad, I’ve Got Rhythm, Reaching For The Moon, They Can’t Take That Away From Me, How High Is The Moon, A Flower Is A Lovesome Thing, Love For Sale, Nice Work If You Can Get It, Take The A Train, Black Coffeee, Robin’s Nest, Shining Stocking, Drop Me Off In Harlem

Dee Alexander – שירה פסנתר  – Miguel de la Cerna, תופים  – Makaya McCraven, בס  – Junius Paul

צילום: מרגלית חרסונסקי

טוני קופי – Light Blue

טוני קופי – Around Midnight

די אלכסנדר – I’ve got Rhythm

די אלכסנדר – עושה סקטינג עם נגן הבס ג’וניוס פול

די אלכסנדר – They Can’t Take That Away From Me

די אלכסנדר – How High Is The Moon

 

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 4 =