עיון ביקורת

יונתן רזאל , ניגון פוגש תזמורת (עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוח דוד זבה, היכל התרבות ראשל"צ יוני 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

מתאימה לו, ליונתן רזאל, תזמורת סימפונית. כמעט שידוך משמיים. פרט לתקלה מוזרה, שבה החליף את כיסא הפסנתרן בארגז (מחשש לקריסתו), הקונצרט עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון זרם נפלא. זה לא היה עוד אירוע פופוליסטי, בו תזמורת סימפונית משחררת עניבות כדי לעשות לעצמה נפשות אצל קהל שאינו אמון על מוסיקה קלאסית.
יונתן רזאל ודוד זבה המנצח הפכו את התזמורת לכלי אפקטיבי בשדרוג שיריו של רזאל. החיבור עלה כל כך יפה, שרזאל ניצל את ההזדמנות להראות שהוא לא יוותר אף על קונצרטו של מוצרט להפתעת הקהל, שמצפה מיוצר וזמר כמוהו להישאר צמוד לשירים שלו, מחובר בטבורו לאמונה ולמסורת יהודית. רזאל ניגן מוצרט, ומשך כמעט 7 דקות היה שקט באולם.
הקונצרט עם הסימפונית של ראשון תוכנן כבר לפני שנה, אבל נפל גם על ימי השקת הדיסק החדש שלו – “פותח לב”. השירים החדשים כמו הוותיקים הם מהסוג שאינם נבחנים במבחן הזמן, חפים מטרנד. רזאל שר אותם בהבעה ישירה, רבת חסד, ובנשמה אדירה. אני עוקב אחרי העשייה המוסיקלית של רזאל מראשית דרכו המוסיקלית. הוא נשאר במקום הזה, נאמן לעצמו, ללא יומרות להמציא עצמו מחדש, ליצור מוסיקה “מתקדמת”, אלטרנטיבית. עולמו המוסיקלי – שלם ומדויק מבחינתו, תערובת של שירי נשמה אישיים, מוסיקה יהודית ואפילו קאבר לשיר “חילוני” כמו “עוד יום” של מתי כספי המוכר מגלי עטרי.
רזאל מנסה לתרגם רחשי לב בהתחברות הזו עם המקורות, ויוצר  מוסיקה אישית מגעת ונוגעת. חברו את “קטונתי”, “בין הצלילים”, “נוה תלאות” עם “והיא שעמדה”. תעצומות הנפש מובילות למוסיקת נשמה ישראלית/ יהודית אותנטית.
בקהל ראיתי הרבה חובשי כיפות. המגזר הדתי כבש את האולם. כבר כתבתי בעבר: מוסיקה אמורה לבטל מחיצות, והנה שוב בולטת הסקטוריאליות. עם המוסיקה שלו, יונתן רזאל פונה לכולם, נכון שרוב הטקסטים מגיעים מעולם האמונה, אבל כמי שאינו חובש כיפה –אני יכול להעיד – קורה משהו קוסמי, כשיונתן רזאל מנגן ושר. חוברים אצלו סוג של מוסיקת נשמה יהודית עם מערביות שנוגעת במוסיקה השחורה (ג’אז, סול). עם התזמורת הסימפונית – קיבל גם תוספת קלאסית נפלאה.
רזאל הוא אדם מאמין, שכותב שירים לא רק מהשלמה, אלא מתוך התחבטות בשאלות. ב”נוה תלאות” הוא שר על “תחושות מבלבלות”. מסע החיים המתואר כ”נווה תלאות” – מוביל אותו למקומות מהם הוא יצא מחוזק יותר. אחרי הצעקה והבכי, מגיעה שמחת הלב. המנגינה וסולם השירה מכילים את תמצית התחושה.
קיימת בשירתו של רזאל איזוהי תוגה בסיסית, אבל הוא יודע לצאת ממנה בשיר שמחה מרקיד ומלהיב כמו “הטוב” (מתוך תפילת שמונה עשרה) גם ב”הללויה” מתוך תהלים במקצב המזכיר צעד תימני, ב”אין יאוש”, ובסיום במחרוזת שבת מלהיבה מאת ר’ שלמה קרליבך זצ”ל.
וכשהוא שר “קטונתי”, מפסגת יצירתו, זוהי מוסיקה ישירה טהורה, שיופייה נובע מדרך ההגשה – טון גבוה, נוגה ומתכוון ונגינת פסנתר שמוסיפה עוצמה. רזאל יודע לנצל את הידע המוסיקלי שלו כמעבד וכפסנתרן, ובמקרה אחד, בשיר “אשא עיני”, הוא החליף מקומות עם המנצח דוד זבה, שעבר לעמדת הפסנתר.
שורה תחתונה: השילוב הזה  לא יכול להישאר מופע חד פעמי.

שירים: נוה תלאות, בין הצלילים, קטונתי, ניגון בעלז, הללויה, אם אין אני לי, ציון, קונצ’רטו של מוצארט, פותח לב, עולם הפוך, הטוב, עוד יום, אשא עיני, אין יאוש, והיא שעמדה, אין ערוך לך – סולו, שובה אלינו, מחרוזת שבת – ר’ שלמה קרליבך

צילום: מרגלית חרסונסקי

בין הצלילים

קטנתי

ציון

פותח לב

הטוב

והיא שעמדה

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 1 = 9