עיון ביקורת

איפה הילד?, כאן ועכשיו, חי ובועט (חוגגים 25 לאלבום "שדים", פברואר 2019)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

“אהבה למה עזבת אותנו / אם תסלחי לי אי פעם אהובתי / אם תרצי אחזור לבן בחלום שחור / אם תסלחי לי אי פעם אהובתי” האהבה הישנה, זאת שברחה לכולנו, מונחת אי שם בעבר. התעטפה בשכבה עבה של נוסטלגיה.  אבל כשחוגגים אלבום של פעם – היא חוזרת גם חוזרת. איזו אהבת קהל עטפה את “הילד” של אז. גם הלבן בחלום הבלהות בשחור חזר לתוך מועדון דחוס, חם ואוהד.  גם זעקת התחנונים לתקשורת בה”מישהו שומע אותי”. שני שירים שהאפילו על כל ה”שדים” מהאלבום ההוא, שהגיעו גם הגיעו, כמו עלו מתוך האוב.
רוק ונוסטלגיה לוחצים ידיים.  אלבומים ישנים הם אמצעי שיווק אטרקטיבי למוסיקאים. השנים הופכות  אותם ל”מיתולוגיים”.  צריך רק לדפדף בלוח השנה ולמצוא תאריך נכון. התרגיל מוליד  הצדעות –סולד אאוט. חמי רודנר לא הכי מאמין שעברה רבע מאה מאז נכנסו “איפה הילד” לאולפני “נויז” בספטמבר 93. האלבום “שדים”, השני של הלהקה אחרי “זמן סוכר”,  נולד בשעה טובה כעבור כמה חודשים, ויצא ב-1994. רוק תל אביבי שנות התשעים, סוף דור הרוקסן, מצרך די נדיר על רקע הצלחות המיינסטרים של שלמה ארצי ואתניקס, נשמע נכון לעכשיו טרי ורענן ואפילו רלוונטי (“ישראליאנה”).  יש משהו חזק בשירים הראשונים של יוצרי פופ מוכשרים, משהו שהם ככל הנראה לא יצליחו לחזור עליו. טובי הכותבים יודו בכך. השירים היפים שייכים לתקופה ההיא, כששני קיבוצניקים, לשעבר מגבעת ברנר, מגיעים לעיר הגדולה ומחליטים לעשות להקת רוק.
25 שנה אחרי. אנחנו בבארבי פברואר  2019.  “שדים״ נולד אחרי ״זמן סוכר״. אומרים שהוא עמד בצילו מבחינת להיטים,  אך ייצג אבן דרך אומנותית משמעותית בקריירה המוסיקלית של “איפה הילד”. זה היה אלבום מאוד קודר, פחות ממוקד מ”זמן סוכר”, רחב יריעה, מגוון מאוד, שירי איכות שחלקם “התחבאו” עד היום, והערב הזה בא לעשות עימם מעט צדק. באלבום הזה בלט בו לא פחות מחמי רודנראסף שריג בשירים שסבבו סביב טראומות החיים בקיבוץ, הדכאונות והפארנויות  שהובילו עד מחשבות אובדניות  (“הדובה הגדולה”, “פגום”), שירי מין פרוורטים מוטרפים (“בתוך התחתונים”), שירי הזיה ואימה (“שדים”, “השדים הירוקים”), שירי אכזבה מאהבה בלתי מוגשמת (“למי”, “לבן בחלום שחור”), וגם שיר אנושי אירוני מופלא כ”אהובה קטנה”.
איפה הילד” לא השתנתה. הערב הזה החזיר לחלוטין להרכב  לא אלטרנטיבי, אבל  ללהקת רוק אותנטית מבוססת גיטרות, שעשתה  רוק איכותי ומשובח בעברית.   חמי רודנר ואסף שריג, יצרו מוסיקה שחלקה עומדת במבחן הזמן. שירים לא מעטים התאיידו, חלקם בוצעו בערב הזה, ויש שזכו לחשיפה ראשונה כמו “פופ זאת המלחמה” אחרי שהתגלו במרתפים.
מה עשו 25 שנה למוסיקה של “איפה הילד”?  רק טוב. חמי רודנר, שר ממרום גילו (54)  כמו השנים עשו לו רק טוב. . גם שריג נמצא כזמר בקדמת הבמה – שר את הבדידות, הטראומות, האהבות הנכזבות של אז.
“איפה הילד” הגיעה  לבארבי חדורת מוטיבציה, מתודלקת מחדש מהאנרגיה שזרמה מהקהל.  אם פעם חשבנו , ש”איפה הילד” היא להקה ייחודית במיינסטרים של הרוק,  היום היא נשמעת להקת זרם מרכזי משובחת ברוק הישראלי.

איפה הילד הם: שירה וגיטרה בס: חמי רודנר, שירה וגיטרות: אסף שריג, שירה וגיטרות: גיטרה – אופיר בר עמי, תופים – אסף מרוז
אורחים: אביגיל קובארי, אלון עדר.
שירים: אמצע הקיץ, תחתונים, פופ זאת המלחמה, השדים הירוקים, סנוורים, נכנס בך השד, ישראליאנה, מסמרים חלודים, כדורגל, למי, קרן, מסיבת התה של עליזה, הדובה הגדולה, פגום – עם אלון עדר, קונספירציה – עם אלון עדר, אהובה, לבן בחלום שחור, מישהו שומע אותי הדרן” הביאו את הסתיו/ מי אמר שאמא, חיבוק, העצב שלה

צילומים: מרגלית חרסונסקי

ישראליאנה

למי

מסיבת התה של עליזה

הדובה הגדולה

מישהו שומע אותי

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 4 = 4