עיון ביקורת

כלבי פבלוב, סדקים (מילים ולחן: רומן גרינבלט עיבוד והפקה מוזיקלית : רומן גרינבלט וכלבי פבלוב, יולי 2019)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה רוק, סינגלים חדשים, שירים חדשים

האור שהדליקה אמא יצר התניה, שצריך להיגמל ממנה (כמו במקרה של כלבי פבלוב) אבל אולי אצל אמא לא היו סדקים שהוא חווה עכשיו. מה הסיפור של בני הדור הזה?  אין מה לבשר בראש חוצות. “סוגדי הדמעות שעשויות שעווה“, “מעצבי מציאות של כיף לי עכשיו” … “סוחרי הדקות, מחליפי הזהות , תאווי הדעת והשייכות/ מנפצי החלומות בשם היהירות , דוחפי הדעות שמשתנות בקלות”.
הנחתומים מעידים על עיסתם, והיא  לא משהו בלשון המעטה. הדור הזה נשאר באזור הניכור, ביאוס, ראש קטן והגירוי המיידי . אמא ברקע, אבל אף אחד לא בא לפתוח אור.הפיצוי מן הסתם הוא הרוק-ראפ שמייצר שמחת חיים, אולי בריחה משיעמום. מתכון הפאנקי המנוגן ומושר באנרגיות גבוהות אינו ממציא את גלגל הרוק מחדש, אבל מביא לרוח פרצים חזקה בקונטרסט של קול ראשי חזק מול הרמוניות קוליות וגם שירה שמגיעה עד קצה המנעד. “כלבי פבלוב” חושפים מודעות למצב של דור בביקורת עצמית, ללא טיפת מלנכוליה, יותר גרוב של רוק תוסס ורקיד, אנרגיות מוספות ומצב רוח שאינו תואם בדיוק את הרוח שנושבת מהמילים, אבל מייצר סוג של הומור סרקסטי נוקב.

“כלבי פבלוב”: בס – ינאי אבנט,  גיטרות – אלעד דוד, שחר סירוסקי ורומן גרינבלט תיכנותים וקלידים – רומן גרינבלט, תופים – ברק זק

קליפ : בימוי,צילום,עריכה: ואדים מכונה


לא היינו מתנגדים למצוא סיבה לרוץ קדימה/ אבל קדימה זה מרחק גדול
תמיד נראה כאילו מסתכלים יותר רחוק מכמה/ שהעיניים מתחילות לפזול
אף אחד לא בא כבר לפתוח לי אור/ ואני דווקא טוב לי לישון/ אם את תיצמדי אז נשרוד את הקור/ אנחנו סדקים
אין לנו מה לעשות , *לרקוד* , *לרקוד*/ עד שניפול על ברך/ אין לנו מה לעשות , *לרקוד* , *לרקוד*/ עד שימס הקרח/ עד שנקום ונלך
ממתי נהיינו רגישים כל כך? צודקים בערך/ הולכים אחרי האור המתחלף/ עייפים כל כך לקרוא שלטים , טעינו שוב בדרך/ אבל נמשיך לצעוד בשביל הכיף
אמא כבר לא באה לפתוח לי אור/ ואני דווקא טוב לי לישון/ אם את תיצמדי אז נשרוד את הקור/ אנחנו סדקים בבטון/ אין לנו מה לעשות , *לרקוד* , *לרקוד*
עד שניפול על ברך/ אין לנו מה לעשות , *לרקוד* , *לרקוד*/ עד שימס הקרח/ עד שנקום ונלך
אנחנו דור מרימי הגבה, סוגדי הדמעות שעשויות שעווה/ בודדים במרחב , מעצבי מציאות ה “איזה כיף לי עכשיו”/ “תאהב אותי ,תאהב!”
מצלמי צילומים, מאהבי המסך, ממציאי ה”תוריד לי עוד קצת ואז אקח”/ מגרדי השחקים החיים בשיחים , ממליכי הכוכב התורן למלכים
אנחנו/ סוחרי הדקות, מחליפי הזהות , תאווי הדעת והשייכות/ מנפצי החלומות בשם היהירות , דוחפי הדעות שמשתנות בקלות
ואין לנו מה לעשות, *לרקוד* , עד שזה כואב בעצמות/ רק שלא נמות משעמום, נטפס לראשו של העץ העקום
אף אחד לא בא כבר לפתוח לי אור..

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 1