מאניק סטריט פריצ'רז - Manic Street Preachers Resistance Is Futile

Resistance Is Futile

מאניק סטריט פריצ'רז

אן.אם.סי
4/5

"Resistance Is Futile", אלבום האולפן ה -13 של מאניקס סטריט פריצ'רז, מבשר על חזרתה של החבורה הוולשית לקו קלאסי של אלבומיהם הראשונים. נושאיהם המרכזיים הם זיכרון ואובדן, היסטוריה נשכחת, בלבול בין מציאות ואמנות. המוסיקה – רוק מלודי להפליא מלודי אובססיבי – מזכיר במובנים רבים הן את האנרגיה התמימה של Generation Terrorists אלבום הבכורה של הלהקה הוולשית האלטרנטיבית שיצא ב-1992 והן את Everything Must Go של 1996. האלבום אכן נשמע כאחת היצירות הנדירות נוסח התשעים, מעין קריאת תיגר של הלהקה מול השינויים המתחוללים בעולם המוסיקה.
"אנשים מתעייפים, אנשים מזדקנים – אנשים נשכחים, אנשים נמכרים", שר ג'יימס דין ברדפילד בשיר הפותח ‘People Give In’, אלא במקום להתמוטט תחת משקל הצער, הלהקה המפוארת עולה מהמקומות האלה על ידי הרצון הקשוח שלה רק להתקיים ולהתחזק. ‘Liverpool Revisited’ נושא את אותה רוח. השיר הנוגע באסון הילסבורו ב1989, בו נספו 96 איש הנתמוטטות איצטדיון בשפילד במשחק בין מנצ'סטר יונייטד ונוטינגהם פורסט, מדבר על על השיקום והאווחה של אנשי ליברפול שאחרי האסון.
"האם אנחנו חיים בעבר? / במקום שאין מה שנותר להרגיש/ מדוע את אומרת שאת אוהבת אותי?/ אומרת  לי מה אני רוצה לשמוע/ מלחמה קרה על הנפש/ הצבעים הרחוקים שלי עדיין מדממים/ הבטחה שבורה לנשמה/ לעולם לא לאהוב אף פעם לא להירפא". הטקסט הוא מהסינגל השני של האלבום Distant Colours. המילים נכתבו על ידי ג'יימס דין ברדפילד על נעוריו ובגרותו בוויילס. המוסיקה היא הפשטות המלודית היפה של הפופ, שאינו מוגדר בזמן ובאופנה.
'החזק אותי כמו גן עדן' ‘Hold Me Like A Heaven’ הוא אחד השיאים של האלבום החדש שנשמע עוצמתי באמת שהוא משדר במילים: "אני שונא את העולם יותר מאשר אני שונא את עצמי", שיר מציג כישרון ייחודי שלהם בכתיבת שירים ממש כמו הסינגל ה ‘International Blue’ – מלהיטיהם הגדולים. מילים שנכתבו על ידי ניקי ווייר על החיים והמורשת של הצייר הצרפתי הבינלאומי Yves Klein וטכניקת יצירתו המוכרת כ – International Klein Blue. "אני חותם את שמי על גב השמים. אני עובר לצד השני של השמים".פעולה זו ייצגה את מטרתו להגיע לאינסוף, וביטאה את מהות האמנות שלו. ‘Sequels Of Forgotten Wars’ ממשיך הסגנון של אלבומם "Futurology", ואילו "In Eternity" מזכיר במשהו את דיוויד בואי של השבעים (האלבום Low)  ב – ‘Vivian’ המלנכולי מתייחסים הפריצ'רז לאומנות-צילום הרחוב של הצלמת ויויאן מאייר.
You work these streets with a camera round your neck/ It's your weapon of choice, it's your ultimate defence/ I've seen your face but I've really seen your smile/ Did you leave the ruins or did you build a life 
השיר אומר שהיא התחבאה מאחורי המצלמה שלה ולא עסקה באינטראקציה חברתית עם האנשים שהי צילמה. היא משתמשת במצלמה שלה כסוג של קיר שמפריד בינה לבין העולם החיצון.
מאניק סטריט פריצרז ויתרו על התחדשות הרפתקנית לטובת אותנטיות במיטב המסורת הפאנקית של הלהקה (אלבום הבכורה – ‘Generation Terrorists’) לא גרסה חדשה אבל פריחה רוחנית ומוסיקלית מחודשת.

  1. People Give In
  2. International Blue
  3. Distant Colours
  4. Vivian
  5. Dylan & Caitlin
  6. Liverpool Revisited
  7. Sequels Of Forgotten Wars
  8. Hold Me Like A Heaven
  9. In Eternity
  10. Broken Algorithms
  11. A Song for The Sadness
  12. The Left Behind

Manic Street Preachers – International Blue

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן