עיון ביקורת

המתופפים הגדולים בג'אז, מאקס רואץ' (מרץ 2019)

מוסיקה ג'אז

מקסוול למואל רואץ'  Maxwell Lemuel Roach נחשב לאחד מגדולי המתופפים והג'אזיסטים –  מחלוצי הבי בופ וההארד בופ.  הוא היה מלחין ומוביל להקות ג'אז חשוב, שינה את פני המוזיקה בצורות רבות ובלי ספק היה מהאנשים המשפיעים ביותר בתולדות הג'אז.  רואץ' ניגן עם אחדים מגדולי הג'אז, ביניהם  קליפורד בראון, צ'ארלי פרקר, סוני רולינס, דיזי גילספי, מיילס דייוויס ודיוק אלינגטון. רואץ' (יליד 1924 נפטר ב-2007) היה המוביל בהרכבים רבים, קידם מאוד את תנועת המחאה של הג'אז, ועסק בהוראת המוזיקה. ההישג שבו התגאה היה  הבאת התופים למרכז הבמה ושינוי התדמית של מערכת התופים ככלי משני.
ב-1954 הוא הקים יחד עם קליפורד בראון (חצוצרה) את החמישייה של רואץ' ובראון, אחד ההרכבים החשובים בהיסטוריה של הבי בופ, וההארד בופ. בהרכב ניגנו גם  ריצ'י פאוול (פסנתר, אחיו של באד פאוול), ג'ורג' מורו (בס) הארולד לנד (סקסופון), שהוחלף על ידי סוני רולינס. ההרכב שנחשב לגורם חשוב בהיווצרות הסגנון ההרד בופ , מצא את סופו בתאונה טרגית. ביוני 1956 בעודם נוסעים בלילה גשום בדרך להופעה, בכביש מפילדלפיה לשיקגו, נספו בראון ופאוול בתאונת דרכים.
מותם של חבריו הוביל את רואץ' להתמכרות לאלכוהול, שנמשכה שנים רבות. האלבום הראשון שהקליט לאחר מותם היה  "מקס רואץ' פלוס ארבע", אחת מיצירות המופת של הבופ, בעיקר בתחום התופים והקצב. ההרכב ביצע שכלל את הסקסופוניסט ג'ורג' קולמן, החצוצרן קני דורהאם והפסנתרן ריי ברינט ביצע בעיקר יצירות שנכתבו בידי רואץ'. היצירות היו ייחודיות בדמיון ובמבנה הקצבי שלהן. דוגמה מוצלחת לכך היא האלבום "ג'אז בשלושה רבעים", הבנוי על מבני הוואלס.
ב-1960 הוא הוציא את הסוויטה שהלחין "אנו מתעקשים! חירות עכשיו". המילים נכתבו על ידי אוסקר בראון ג'וניור.  זו היתה היצירה המחאתית הראשונה בג'אז.  רואץ' ניצל מעמדו כמוסיקאע כדי להעביר ביקורת על מצבם של האפרו-אמריקאים. כתוצאה, בפרק זמן רב בשנות השישים הוחרם על ידי תעשיית התקליטים האמריקאית. ב-1962 הוא הקליט את אחד מהאלבומים החשובים של התקופה, "ג'ונגל הכסף". האלבום, שהוקלט יחד עם צ'ארלס מינגוס ודיוק אלינגטון, נחשב אחד מהאלבומים החשובים ביותר שהקליט רואץ'. ב-1966 הוציא את  "תופים ללא הגבלה", שכלל רצועות רבות של סולו תופים. באלבום הזה הוא הוכיח שהתופים לא חייבים להיות כלי משני, ושהם יכולים לתפקד ככלים ראשיים בדיוק כמו כל כלי אחר.
רוב עבודתו של רואץ' במהלך שנות השבעים הייתה בתזמורת כלי ההקשה "אמבום" שהוא יצר. כל אחד מהנגנים ניגן במספר כלי הקשה שונים. בעשורים האחרונים לחייו ניסה רואץ' למצוא דרכים חדשות להביע את עצמו דרך המוזיקה. הוא נטש כמעט לחלוטין את הרכבי הבופ הסטנדרטיים, ועבר לניסויים שונים ומיוחדים. דוגמה בולטת לכך היא הדיאלוג בינו לבין מרטין לותר קינג, בנאום "יש לי חלום". בתחילת שנות השמונים התמקד רואץ' בנגינת סולו, והוכיח בהופעות שלמות, שמערכת התופים היא כלי היכול להחזיק לבדו – הופעת סולו . חלק מההופעות הללו הוקלטו, ואחת אפילו צולמה בווידאו. בסוף שנות השמונים עסק רואץ' בעיקר בדואטים, בסגנון שבין הארד בופ לג'אז חופשי. הדואט המפורסם ביותר מהתקופה הוא הדואט בינו לבין דיזי גילספי. הדואט שיצא באלבום "Max+Dizz", היה אלתור גמור על במה בפריז. לא היו שום חזרות לקראת המופע, ואפילו לא נקבע סדר קטעים מראש. האמנים עלו לבמה וניגנו את מה שהתחשק להם באותו רגע. יותר ממחצית מן הקטעים נכתבו במקום.
בשנת 2002 הגיע רואץ' לישראלארץ (לא בפעם הראשונה) להופעה מיוחדת עם אמנים יהודים וערבים, המשלבת את הג'אז עם המוזיקה היהודית והמוזיקה המזרחית. המופע התקיים בתיאטרון ירושלים. רואץ'יחד עם ארני לורנס חיפשו בכל הארץ מוזיקאים שישתתפו במופע. עם תום ההופעה אמר רואץ' שהוא חווה נגינה עם כמה מן המוזיקאים הגדולים שאיתם ניגן בכל ימיו. זאת אף על פי שרואץ' ניגן כמעט עם כל המוזיקאים הגדולים של הג'אז.
אחד  המאפיינים של מתופף ענק כרואץ' היה  ההתבלטות שלו גם בעת שהוא מלווה בלבד ואינו מוביל.  עם זאת, האטרקציה אצלו היו  קטעי הסולו בסגנון תיפוף ששילב פשוט ומורכב.  גם טכניקות נגינתו של רואץ' – היתה במורכבות ובפשטות.  הוא הכניס לג'אז את מה שנקרא המקצבים האי-רציונליים לג'אז, החשוב מכל הקצבים הוא השלושה רבעים, שרואץ' הכניס כוואלס.  הוא ניגן כמעט תמיד שירים מאוד מהירים, עם הרבה עצירות, שינויי מהירות, ושינויי קצב.

Max Roach: Drum Solo & The Drums Also Waltzes

Max Roach: Drum Solo: "The Third Eye"

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 0