נורית גלרון משתפת את המאזין בצערה על אוהב אלכוהוליסט, שחזרתו אליה היא חזרה לאותו מקום חסר סיכוי. גם המוסיקה המלנכולית מובילה לכיוון אחד, כמו צעידה לקראת סוף ידוע מראש. טון צערה המלנכולי המוכר אינו משדר דרמה אלא יותר חמלה, הכרה רוויית צער במצב בלתי ניתן לשינוי של נכה האהבה.
גלרון אוהבת להתבדח בהופעות על הדימוי העצוב והכואב שהיא משדרת למאזינים. "מוכה אהבה" מאמת אותו. תוגת הצער מגיעה בלחן מדוכדך, נישא על קצב וקולות ליווי שמבהירים את קווי המתאר העגמומיים של השיר. העיבוד וההפקה משאירים אותה בקווים התוחמים את סגנונה.
כניסתו של רפי רשף בקטע קריאה מתוך "החדר הקטן" של ריימונד קארבר, מעניקה גוון אפלולי יפה כמו מתוך חדר שבו שורר כאב של בדידות אבל גם צורך לנחם. זו אינה נורית גלרון של שינויים מפתיעים, אבל מי צריך שינויים, כשהטון המוכר עדיין מצליח להפעים.
*** רפי רשף בקטע קריאה מתוך "החדר הקטן" מאת ריימונד קארבר, תרגום לעברית: עוזי וייל.
אתה הולך ומתנדנד לאורך הרחוב/ כמו מוכה סערה, בלי יכולת לחשוב / אתה הולך אלי, כמו נכנס בך דיבוק/ בגרון חנוק, אחוז בצוואר הבקבוק
תעמוד בפתח בפנים בוערות/ אני אוביל אותך פנימה, בידיים מוכרות/ שוב תכה על חטא ובמילים מעורפלות/ שוב תבטיח ש…. כמו בכל אותם לילות
אתה תמיד חוזר אלי בדלת הידועה/ אתה תמיד חוזר אלי מוכה שתייה/ שוב נכנע, מוכה אהבה
אתה חי כמו מת, הכתובת על הקיר/ החיים עוברים מולך בקצב לא זהיר/ העתיד שמחכה הוא רק עבר שמתקרב/ אני בלי נשימה, אתה שובר לי את הלב
אתה תמיד חוזר אלי….
ברדיו אותו השיר שר/ בפה אותו טעם מר/ בדלי סיגריות מעוכות/ שברי שיחות שגוססות/ אתה הולך וחוזר/ כבה ובוער/ מוכה אהבה
