עיון ביקורת

בליק באסי, בליק באסי ו-"1958" (מרץ 2019)

מוסיקת עולם

עם קול הנשמה העצוב שלו, הפך בליק באסי Blick Bassy לאחד ממהזמרים-יוצרים המצליחים ביותר באפריקה. הוא נולד בקמרון, מערב אפריקה, עבד בברזיל, וכיום הוא מתגורר בכפר בצפון צרפת. כאן הוא פיתח סגנון חוצה תרבויות של השפעות מוסיקליות אפריקניות, לטיניות ואמריקניות. מילות השירים הן  בשפת מולדתו ("שבה אני חושב, יוצר וחולם"), בסיס העיבודים – בליווי הגיטרה שלו, בנג'ו צ'לו וטרומבון. האלבום הקודם שלו, Akö, אשר כלל את השיר הקצבי Kiki, עסק בנושאי הגירה וחינוך.  באסי שאב לדבריו השראה מענק המיסיסיפי בלוז, הגיטריסט סקיפ ג'יימס. האלבום "1958" הוא יצירה יותר קונספטולית. היא מוקדשת לזכרו של אחד הגיבורים הפוליטיים של באסי, רובן אום ניובה, Ruben Um Nyobé, המנהיג האנטי-קולוניאלי שפנה לאו"ם, דרש עצמאות לקמרון, ונהרג בידי כוחות צרפת בספטמבר 1958.
באסי טוען שניובה מעולם לא זכה להכרה ראויה בארצו. רבים מהקמרונים של ימינו שכחו את ההיסטוריה שלהם. המסר עשוי להיות זועם, אבל המוסיקה של באסי רגועה בדרך כלל. Pochë הוא שיר נזיפה למי ש צריך "לזכור כי אתה חייב את הנוחות שלך רק לאלה שהקריבו את עצמם עבורנו". זוהי קינה מתונה, כואבת בעדינות. שיר אחר, Bès Na Wé עתיר צליל הנשיפה מחיה את השפעות הבלוז של סקיפ ג'יימס"1958" , אלבומו החדש, אולי אינו  מציג טווח הקול המלא שבאסי מציג על הבמה, אבל הוא תזכורת לכך שהוא אחד האמנים החשובים ביותר באפריקה. השיר Ngwa (וידיאו למטה), שפירושו "ידידי" – הוא הסינגל המוביל מהאלבום. הסרטון מתייחס לא רק לרוחו של אום ניובה האיש, אלא גם לאומה הקמרונית ולזהות התרבותית המהותית שלהם. כמו גם ליחסים בין קמרון של ימינו לקולוניאלים הצרפתים בעבר.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 0