שער

מילטון נסימנטו – ההופעה

מילטון נסימנטו

4/5

מילטון נסימנטו בן 76 מדדה בצעדים קצובים קטנטנים לבמה, ומרים את הקהל. הצדעה לענקים לא תמיד תלויה באיכות העכשווית שלהם, אלא במטען שהם נושאים איתם מהעבר.  האיש הוא אחד הזמרים, המוסיקאים והמלחינים האהובים  בברזיל ובמוסיקה הלטינית בכלל. לפי קבלת הפנים, הקהל יותר מאשר ידע למי הוא הגיע.
זה היה אחד מאותם ערבים  למאזיני מוסיקה ברזילאית הרדקור.  אפשר היה להרגיש את הקשר  של הקהל למוסיקה של נסימנטו, את החמימות וההערצה. רבים הצטרפו לכל שורה מכל שיר. אפשר רק להצטער על מי שאינו מבין פורטוגזית. גם כך, למי שמכיר את המוסיקה שלו – היה מקום להתרגשות.
הסיבוב האירופאי של מילטון נסימנטו מבוסס על האלבום Clube Da Esquina ("המועדון בפינה") משנת 1972, אחד מעשרת האלבומים הטובים ביותר במוסיקה הברזילאית לדורותיה. הבקיאים בנסימנטו באו לשמוע שירים כמו “Um Girassol da Cor de Seu Cabelo” ("חמניות בצבע השיער שלך") שמתחיל עצוב ותמים ואז אוסף תאוצה ואנרגיה. השיר הקלאסי "Cravo e Canela" (ציפורן וקינמון) המלהיב בקיצביותו. "קאזמינטו דה נגרוס" (חתונה שחורה)
קולו המיוחד של מילטון זכור לי עוד מהאלבום "Native Dancer" של ויין שורטר בו ביצע את ‘Ponta De Areia’,  בשנות השבעים המוקדמות. אז נשמע תמים ומלאכי. במיוחד בלט ברגיסטר הפלצט שלו. הקול נכון לעכשיו נשמע יותר נמוך ומחוספס, וככל שהערב נמשך, הוא הפך מעט שטוח ומונוטוני. כבר רחוק מימי תהילתו.  נסימנטו סומך כיום על הלהקה הנפלאה בת 7 הנגנים בעלת אנרגיה  שמשלימה את החסר, במיוחד הגיטריסט וילסון לופז, שעובר נפלא מנגינת סולו רוקיסטית על החשמלית לפריטה עדינה על גיטרה אקוסטית. כל הנגנים האלה נשמעים כמי שמסוגלים לעשות דברים גדולים גם כאינדיווידואליסטים, וידור סנטייגו בסקסופון ובחליל מוסיף הרבה "צבע" לנסימנטו.  Zé Ibarra – תלמידו של נסימנטו, הוא זמר מצוין כסולן (שלושה שירים). התחושה בסוף הערב היא של הצדעה והתרוממות רוח גם מצדו ומצד  הנגנים,  גם מצד הקהל לאמן ברזילאי דגול, שכבר נמצא על הבמה כאגדה בחייו, ושמן הסתם זו – לא תהיה עוד הזדמנות לשמוע אותו.

**** מילטון נסימנטו הגיע לשיא יצירתו בשנות השבעים, כשיצר תמהיל חד-פעמי של מוסיקה ברזילאית עממית, ג'אז, רוק ופסיכדליה במה שנחשב לאחת הפסגות של המוסיקה הברזילאית במאה העשרים. האלבום המיתולוגי "Clube da Esquina" ("המועדון בפינה"), שהקליט עם חבורת מוסיקאים שהכיר בצעירותו בעיר בלו הוריזונטי, הוא אחד האלבומים הקלאסיים והמשפיעים ביותר במוסיקה הברזילאית, ונחשב לפסגת היצירה שלו. באלבום זה ובאלבום ההמשך, "Clube da Esquina 2", נסימנטו יצר צליל חדש ומהפכני שעיצב במידה רבה את פס הקול הברזילאי בשנות השבעים, על רקע הדיקטטורה הצבאית האכזרית והאלימה של אותה תקופה. אחרי הבוסה נובה והטרופיקליה של שנות השישים, המוסיקה של "Clube da Esquina" הייתה הבשורה הגדולה ביותר במוסיקה הברזילאית הפופולרית בשנות השבעים – בעיקר בזכות השילוב הייחודי של הרמוניות ביטלסיות, עיבודים ג'אזיים ומקצבים מקומיים ממדינת מינאס ז'ראיס, שממנה נסימנטו מגיע.

צילום: מרגלית חרסונסקי

נגנים:

  • Wilson Lopes: גיטרות
  • Alexandre Ito: בס
  • Ademir Fox: פסנתר
  • Widor Santiago: חליל וסקסופון
  • Lincoln Cheib: תופים
  • Zé Ibarra: שירה
  • Ronaldo Silva: כלי הקשה

שירים

  1. Bailes da Vida
  2. Tudo o que voce Podia Ser
  3. Nada Sera como Antes
  4. Nascente
  5. Cravo e Canela
  6. Casamiento de Negros
  7. Um Girassol da Cor do Seu Cabelo
  8. Cabelo
  9. Dos Cruces
  10. Para Lennon e McCartney
  11. San Vicente – José Ibarra nos vocais
    12 Trem de Doido –  José Ibarra nos vocais
  1. Estrela José Ibarra nos vocais
  1. Clube da Esquina Nº 2
  2. Cais
  3. Paisagem da Janela
  4. Nuvem Cigana
  5. Clube da Esquina 2
  6. Lilia
  7. Trem Azul
  8. Maria Maria
  9. Encore:
  10. Encontros e Despedidas
  11. Ponta de Areia
  12. Paula e Bebeto

וידיאו

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן