עיון ביקורת

מכונית , אוסף שירים שנוסעים (עריכה: דודי לוי ורונן ירקוני, 2001)

אוספים, מוסיקה ישראלית

תחושות אישיות, שכולם מרגישים: יש דבר כזה – מוסיקה של נסיעה. לא לאט מדי. לא מהר מדי. מידטמפו. דאנס לא הכי מתאים לנסיעה בכבישי הדמים הארץ.

שירים מסוימים לא רק מצטרפים, הם גם נותנים להרגיש כביש שרץ. אספלט שמתחלף. תלוי בשעה. תלוי במצברוח. תן למוסיקה כזו לרוץ בלילה בנסיעה ארוכה, ויש לך שעה של התרוממות נפש. פקקים, עצירות – לא בא בחשבון. זו גם הזדמנות להפעיל סוף סוף את המיתרים לשירה אישית בציבור. הכי הרבה את/אתה שרים ליד מי שיושב לידכם, ובדרך כלל זה מישהו שאתה לא מתבייש לזייף לידו. בארה”ב יש תחנות FM לשירי נסיעה.. בארץ, יש מכוניות שהן דיסקוטק נוסע. חלונות פתוחים, מוסיקה מזרחית פול ווליום. הולך טוב עם פול גז.

דיסק האוסף הזה הוא לא בדיוק למי שמפוצץ את החלונות של המכונית. אבל אם מכניסים אותו לקומפקט, אפשר לוותר על גלגל”צ לשעה. והקצב… שימו לב כמה הוא חוזר ברוב השירים. להרגיש מוסיקה על ארבעה גלגלים. אחד האוספים היותר מרטיטים שיצאו במחוזותינו. א ו ל ט י מ ט י ב י.

 אהוד בנאי – סרט רץ (מתוך “עוד מעט”)  מסע בליל הסדר. ברדיו מנגן ג’וני גיטאר. נוף ילדות נשקף. חלום אמריקאי בגווני ל.ס.ד. להרגיש אריזונה בכבישי הדרום. ספרינגסטין בנתיבות. קצב המפוחית.
שלום חנוך – ככה וככה. (מתוך “בגלגול הזה”) כנראה רק יוצר אחד בארץ יכול לטעון שיר במתח דרמטי מאופק שכזה, בקצב מדוד, בצליל סקסופון עצבני, יוצר דרמה מבלי שדרמה של ממש מתרחשת. שיר אהבה שהמשפט הכי מעניין בו זה “נותן לדמיון לזרום עם המים”.
מאיר בנאי – אהבה קצרה (מתוך “וביניהם”) אהבה קצרה שניצתה ובערה וכמעט מיד כבתה בלי כאב ובלי דמעות – והולידה רגש ענק ומנגינה אחת ויחידה.  איזה שיר יפה.
יזהר אשדות – הלילות שלנו (מתוך “יזהר אשדות”)  שר נמוך, אווירה אפלולית. הבנאדם גורש אחרי הכל מתוך השמיים שלה. הלילות נותרו כבויי כוכבים ובלי אלהים. אשדות לקח את הביצוע הזה למקום של דכדוך מלנכולי. והמנגינה האולטימטיבית המתוקה מרככת. קלאסיקה ישראלית. רק הגיטרות מייצרות כאן דרמה שלמה.
יהודה פוליקר – הצל שלי ואני (מתוך “הופעה חיה בקיסריה”) מתקדמים בכביש. עכשיו זה הצל שיצא איתו. שיר בריחה “אל חיבור דימיוני”, אל החופש מפחדי ילדות שצצים דרך חור המנעול.  דרמה על הדרך. שיר שמנגינתו וביצועו לוכדים אותך מרוב יופיים ועוצמתם. פוליקר במלוא מקוריותו.
דנה ברגר – מחכה לו (מתוך “פשוט להיות”) מתחיל בקצב סמבה קליל, כשהיא מדמיינת מציאות מול הים, אחר-כך יש מעבר-מחלף למשפט דרמטי “מחכה לו שיבוא”. ש”יציל אותה מכל המחשבות והשדים”. כמה יפה הפשטות הסיפורית בשיר הזה. וברגר כאן עושה שימוש יפה בגוונים הקוליים שלה להביע רגשות.רפי פרסקי – מיליון דולר (מתוך “כמה פעמים ספרת עד כעשר”) איזו דרמה. ההפקה של יעקב גלעד. הטון דואב ומבואס. שיר שמציע לזרום עם הכאב. טעם נוסטלגי עם צליל האקורדיון. הוא יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, ללמוד פילוסופיה שנה חמישית, הציעו לו לנהל סניף בנק של בנק מקומי, אבל הוא אחר, לא חומרני. אתם יודעים מה: השיר הזה חי, קיים ונושם.
ירמי קפלן –  כבר עכשיו (מתוך “בוקר טוב”) הא לא ידע, הוא לא ניחש שהיא נמצאת בדרך אליו. היא בתוך הלב שלו. המנגינה, הטון מאשרים את זה. קפלן באחד משירי הפופ היפים שלו.
קורין אלאל – ימי הפרח והאהבה (מתוך “זן נדיר”) שילוב ייפהפה בין רוטבליט ואלאל, שיר על כל השאנטי הזה, יוגה על מזרון העשב, קמא סוטרא, גורואים. ואם קצב טוב לנסיעה, אז זה זה. ראש טוב.
אריק איינשטיין – בגללך (מתוך אריק איינשטיין שם טוב לוי – “יש בי אהבה”) והנה עוד צירוף כותבים שלא יכול לפספס – מיכה שטרית את ארקדי דוכין. שיר אהבה פשוט, בעל קסם חדפעמי, שנסון עברי. אריק הוא הרי השנסונייר העברי הראשון.
גלי עטרי – חזקה מהרוח  (מתוך “ביום שאחרי”) אסתר שמיר וקורין אלאל הם ששידרגו לעטרי את הרפרטואר בשיר שמזוהה אך ורק עם הטון האפרורי שלה. אהבה שהיא ידעה – כאב שאינו נגמר, אבל היא צומחת מתוך עולמות שבורים. קצב מידטמפו ומנגינה וטון שמתחברים לפופ ישראלי ממדרגה ראשונה.
משינה – בדרך אל הים (מתוך “גבירותי ורבותי”) המילים והלחן של שלומי ברכה לוקחים לאחת התקופות היותר יצירתיות של משינה, בהשפעת הסקא הבריטי. יובל בנאי שר  על רקע שכולם אומרים/חושבים “ורק אני ואנוכי נורמלי מכולם, אני שוכח את עצמי בדרך אל הים” טון שירה אחיד (נכון) ועיבוד פריך ומקפיץ שעושים מזה שיר דרך נהדר.
מאיר אריאל – טרמינל לומינלט (מתוך “שירי חג מועד ונופל”)  הרופאים המליצו על ביקור חודשי בנמל תעופה. אז הוא כתב בלדה על זה. אריאל בבלדה שלוקחת אותך הישר לשדה התעופה. נוסעים עם זה אל הבלוז האריאלי, שרים את זה כמו שלא שרים באף שירה בציבור. קאונטרי בלוז ישראלי, וידו של שלום חנוך היתה בהפקה המוסיקלית.
אתי אנקרי – רואה לך בעיניים (מתוך “רואה לך בעיניים”)  שיר ראשון שאינו משתלב ב”קצב הנסיעה” איטי ומלנכולי למדי. מעין-בלוז שמעביר את התחושה.  מונולוג דרמטי. “היית סוגר אותי אם היית יכול”, כתבה-שרה אתי אנקרי. היא רואה לו הכל. אבל מעדיפה בלעדיו. איזה שיר. אבל לא למכונית.
בנזין – גשם (מתוך “עשרים וארבע שעות”) יעקב גלעד ויחיאל אמסלם כתבו בלדת רוק מלנכולית. הוא מבטיח לה למחות את דמעותיה, רק שלא תבכה עוד לעולם. סולו גיטרה יפהפה מצטרף להרמוניה קולית. מקלאסיקת הרוק המקומית.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “אוסף שירים שנוסעים

  1. מדהים כל השירים שאני אוהבת!!!
    (הלגה ברגרן)(12/02/2011)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 − 1 =