מרינה פיינגולד ממשיכה לנסות לעלות מן האוב (ילדת הפלא מהשיר "ילדיסקו" ששרה  לצד הזמרת שרי בפסטיבל הילדים של 1978) אנחנו  41 שנה אחרי. כדי להמציא עצמה מחדש היא זקוקה לחומרים שיצדיקו את החשיפה המחודשת. פיינגולד מתבססת על מה שתופרים לה. לא מתיימרת להיות זמרת-יוצרת, וזה בסדר, אלא שהתפירות האלו נשמעות  יותר ייצור מאשר יצירה.
בשיר הזה היא מנסה בגוף שני וידוי על החמצה, הכולל המשך מאיר פנים – שוב היא בסביבה, הרגישה שיש לה עוד משהו לתת והנה הגיע גם "אותו אהוב שמחבק" מצטרף לקאמבאק. המילים המתקתקות מגיעות עם  מנגינה מהסוג הישן, חגיגיות קצבית של התרוממות רוח, דגלים של פסטיבלי הזמר מפעם מתנופפים ברוח. גאות של התחלה חדשה. עד כאן – גבול הקיטש השפוי שמזדמזם בקלות נסבלת ולוטף את האוזן מבלי לחלחל פנימה.
אלא מה: מישהו הרגיש כנראה כי פיינגולד נשמעת מדי מיושנת והדביק לה את הראפר שחר סוויסה  – מגלומניה בחרוזים מופרכים. רוברט בניני מתחרז עם קובי מרימי..., וגם אייל גולן "קורא לך" נכנס לתמונה, אלא שהוא לא יוכל לסוויסה הגואל מהעתיד שדופק על דלתה… הוי.
לא שייך, לא נדבק, תפור מלאכותי, קווים מקבילים שלא נפגשים ולא ייפגשו, אבל מה לא עושים כדי שזה יישמע אפ-טו-דייט. מרינה פינגולד צריכה היתה לומר לסוויסה – תודה, אבל לא בבית ספרי. אם כבר פופ קיטש – שתישאר היא עם כל הזכרונות והגעגועים והתחושה שיש לה כזמרת, שיש לה עוד מה לתת –  בלי צורך לחבור לרוחות האופנתיות המנשבות הרחק מביתה.

אותו חלום שקצת נשכח במגירה/ אותם ימים הם רגעים שמתרחקים
ואיפה את בתוך כל הסיפור הזה שלך
איך השנים גורמות לך להבין שיש סיבה/ לכל אחד יש את הזמן והבחירה
ללכת ולחזור מאהבה
שוב את בסביבה/ וקצת חשוך את לא רואה/ שיש עוד אהבה שמחכה
את תיכף מגיעה
הרגשת שיש לך משהו עוד לתת/ עברו המון שנים ועכשיו זה באמת
גם אם בדרך שכחת קצת את עצמך/ מזל שהוא הגיע והוא קורא בשמך
היו לילות שרק רצית לצעוק ולא ידעת על מה/ אלבום תמונות שמזדקן לו בפינה
ולא רק שם נשארת תמיד אותה ילדה
אותו אהוב שמחבק תמיד ברגע הנכון/ אותן מילים שהוא לחש באור ראשון
וגעגוע שהופך לזיכרון
שוב את בסביבה/ וקצת חשוך את לא רואה/ שיש עוד אהבה שמחכה
את תיכף מגיעה/ הרגשת שיש לך משהו עוד לתת/ עברו המון שנים ועכשיו זה באמת
גם אם בדרך שכחת קצת את עצמך/ מזל שהוא הגיע והוא קורא בשמך

שחר סוויסה: הדרך ארוכה ומפותלת תביני/ אם סוויסה מן קורא בשמך כדאי שתאמיני
לא חי בסרט אבל החיים יפים רוברטו בניני/ את רומא לא בנו ביום אחד
גם לא את קובי מרימי/ די להסתבך, די להתרכך, די להתהפך, די כבר תסלחי לעצמך
מה שהיה היה העתיד כבר כאן הוא דופק על דלתך/ לא אייל גולן אבל קורא לך, כי עכשיו תורך
אם אני לי מי יקשיב לרחשי ליבך/ אורות מנצנצים, קהל שואג וכולם בעדך
חלף הגשם, גם הסתיו עבר וואלק בואי אל גנך
וואלק תני לי את ידך/ וואלק צאי כבר לדרכך/ וואלק שובי אל ביתך
אל אהבתך, שירתך/ וואלק שובי אל עצמך

הרגשת שיש לך משהו עוד לתת/ עברו המון שנים ועכשיו זה באמת
גם אם בדרך שכחת קצת את עצמך/ מזל שהוא הגיע והוא קורא בשמך

תסתכלי על עצמך/ ושכל העולם יתהפך/ כן זה אני מהעתיד שדופק על דלתך
לא אייל גולן אבל קורא לך/ באתי עכשיו תורך/ אם אני לי מי יקשיב לרחשי ליבך
אורות מנצנצים, קהל שואג וכולם בעדך

גם אם בדרך שכחת קצת את עצמך/ מזל שהוא הגיע והוא קורא בשמך