עיון ביקורת

משא געגועים, אמנים שונים (הפקה עצמאית, מאי 2015)

אוספים, מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס

בימי הזיכרון, פעם בשנה, נשלפים השירים העצובים, ישנים כחדשים. טרגדיית השואה עומדת שוב מנגד, כמו הצער האינסופי על הנופלים. לעיתים התחושה היא שאין מנגינות לעצב הזה, אבל ממשיכים ליצור, מתוך ניסיון להגיע ולגעת. את שירי המקבץ “משא געגועים” כתב ליעד אביאל והלחין כפיר אפשטיין. כותרת המשנה היא “הדור השלישי במחווה לדור השואה והגבורה“. בקומוניקט שהגיע משובצים מסרים חינוכיים לבני הדור השלישי – העוסקים בעמעומו של הזיכרון אצל בני הדורות הבאים עם לכתם של בני דור השואה והגבורה מן העולם. יש אף שימוש בקלישאה “אל תגידו לי זה לא יקרה” כלקח הסטורי שחוק, וגם הצעות לפתוח דף פייסבוק ואתר לזכרם של הנספים.
“הגיע הזמן שלנו , בני הדור השלישי להתעורר, לקחת אחריות ולהעביר את מורשת דור השואה והגבורה לדורות הבאים. העול עכשיו עלינו, זוהי צוואתם”.
נדמה לי שהטפה חינוכית – מחטיאה את המטרה. החיבור לפרק הזה בתולדות העם היהודי צריך להגיע ממקומות של הזדהות אותנטית. לא משא הטפה, אלא ניסיון לגעת באימי התקופה מזווית של  נכונות אמתית להגיע לשם.
הקשבתי ל-14 שירים. מעט שירים מצליחים להגיע למקום הזה. הנטייה להזדהות הופכת לעיתים מיינסטרים געגועים מלנכולי ממותק, לא מבע עומק של זיהוי עצמי עם הזיכרון והאימים. ליעד אביאל מתגעגע לאנשים. אבל אם המשא הזה אמור להתייחס לטראומה ענקית, הרי שהיא אינה מגיעה משירים רבים, למן  השיר הפותח “בשלהי ינואר” ששר אוהד בן אבי, המשך בואלס של “שוכחים” ששרה מורן מזור –  ניסיון  להתקרב ולגעת, אבל הוא נשאר בחלקת פופ מלודרמטי לקדש את הזיכרון,  שחוטא בפרוזאיות צורמת  – “קשה להתעמת עם העבר והכשלים/ אז אנחנו שוכחים”. זה אינו טקסט שירי. אותה נעימות נוסטלגית נושבת ב”חיבוק אחד נוסף” ששר צחי הלוי בעיבוד קצבי אוריינטאלי יפה של אורן בן אבי. כפיר אפשטיין נע על מסלול שמזכיר שלמה ארצי ב”בולענים”, גם כאן אלה הגעגועים לאנשים, סבא וסבתא – “בסלון ביידיש משוחחים”. העיבוד וההפקה של “מסלול הנחיתה שלי” מוביל למסלול אמצע מוכר. גם כאן – יותר התרפקות מאשר הזדהות עם עומק הכאב.
השיר האותנטי הראשון באלבום – “טרנסניסטריה (בצ’רנוביץ’ אין יום)” ששרה עדנה גורן על רקע סיפורה של סבתא חנה – חנה הינדה לבית גרין-פוגל, שגורשה עם משפחתה לטרנסניסטריה. שני שירים נוספים, שאני לוקח מהאלבום הזה – “פרידה” ששר כפיר אפשטיין, בלחן, במילים, בהבעה הדרמטית, ברמת הזדהות גבוהה  – “שפתיים לוחשות/ מזמור תהילים/ תהא השעה הזאת/ שעת רחמים/ פרידה אכזרית/ חיים כה קצרים/ האם את עוד פה?/ שומעת אותי”. והשיר הנוסף – “אדוקי בוא נחזור” ששר בניה ברבי, על יחסים בין נכד לסבתא המוגש באיפוק מלנכולי, בהזדהות של אהבה אמתית. העיבוד הואלסי בסיום מחבר את השיר עם צליל קברט קרקסי, תואם את קונטקסט הגעגועים.

שירים וזמרים: אוהד בן אבי – בשלהי ינואר, מורן מזור – שוכחים, צחיל הלוי – חיבוק אחד נוסף, כפיר אפשטיין – בולענים, דן סלומון – מסלול הנחיתה שלי, עדנה גורן – טרנסניסטריה (בצ’רנוביץ’ אין ים), עידן שניאור – סינט, כפיר אפשטיין – פרידה, בניה ברבי – אדוקי בוא נחזור, לירון רמתי – אישה מקבלת בשורה, ליאת אליהו – שושן אדום, אופירה יוספי – מלאכים שלי, דן סלומון – צ’ומפי ואינשם, דוד ד’אור – קדיש.

מילים: ליעד אביאל. לחנים: כפיר אפשטיין. עיבוד והפקה מוזיקלית: אורן בן אבי

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 4