הקול שלה חסר, שכח איך לחיות. כל יום מרגיש שבוע. הנה עוד שיר לאוהבים המאוכזבים. לועסים את הנושא הכי שכיח בז'אנר עד דוק: געגועי המיוסרים. איך? למה נפרדו? לא חשוב. העיניים יבשות מדמעות, מחייכת כשעצוב לה, כמהה לרקוד איתו, אבל המרחק. הוי המרחק. לא חייבים סיעור מוחות של חייטי הז'אנר כדי להמציא עוד גבב צפוי על, יענו, לבבות שבורים. עיסקת חבילה בין עברית לערבית היא רוח אופנתית נושבת בחוזקה. יצרני המילים שמתמחים בפסיכולוגיה הפשוטה של ההמון – משה פרץ ונסרין קדרי היא עיסקת חבילה עוברת לסוחר. מה הוליד את הדואט המסתלסל. חנופה? לא הייתי שולל את המינוח הזה על הסף, במיוחד שהוא מיושם בקצב רומבה פלמנקו פריך, שמעניק לשיר קלילות מרקידה מתקתקה. הזמרים – מצוינים למטרה: הטנור של משה פרץ מטפס לשיאי הרגש. האלט של נסרין קדרי משדר עצבות יפה מהסוג האותנטי. למעשה: הקולות הם הסיפור של השיר הזה. זה היתרון של זמרים ייחודיים בז'אנר הים תיכוני – שהם לא נשמעים כמו עוד זמרים שצצים כמו פטריות אחרי הגשם על קרקע פוריה, ומתאיידים אחרי שיר או שניים. פרץ את קדרי הם הקולות הכי מובילים באפיק המוסיקלי הים תיכוני, לפחות לפי השיר הזה.
רק העיניים מסתכלות/ הקול שלך חסר לי/ תראי מה שקורה לי/ שכחתי איך לחיות/ והשעות כבר לא חולפות/ כל יום מרגיש שבוע/ אתה רחוק מדוע/ רוצה איתך לרקוד
זוכר איך שדיברנו רק עם העיניים/ היו לנו סודות קטנים היינו שניים/ למה, למה
פזמון
انت حياتي او انت نور عنيا/ אינתה חיאתי ואינתי נור עיניא/ بعيوني انت الضو او بقلبي او فيا/ בעיוני אינטי אל דאו ובאלבי ופיי/ عم بتسمعني يا اغلى الناس انا/ עאם בתסמעני יא ארלי אלנאס אנא
אני אוהב אותך רק את יודעת/ הרגשתי שגם את מתגעגעת/ תגידי אם גם את חושבת עלי, עכשיו
כבר התרגלתי לחייך אפילו שעצוב לי/ יודע שאסור לי/ עליך לוותר/ והעיניים יבשות עייפתי מלדמוע/ לא יכולה לשמוע/ אתה כל כך רחוק/ זוכר איך שדיברנו רק עם העיניים/ היו לנו סודות קטנים היינו שניים/ למה, למה
פזמון
انت حياتي او انت نور عنيا/ אינתי חיאתי ואינתי נור עיניא/ بعيوني انت الضو او بقلبي او فيا/ בעיוני אינטי אל דאו ובאלבי ופיי/ عم بتسمعني يا اغلى الناس انا/ עאם בתסמעני יא ארלי אלנאס עליא אנא/ אהוב שלי אתה רחוק לי למה/ אהבנו, רק אתה יודע כמה/ תגיד האם אתה חושב עלי עכשיו
קליפ: בימוי: מור שלומוביץ צילום: עומר לוטן
