הסינגר סונגרייטר מפעיל אקורדים פשוטים, מלודיה וקצב שבין פולק לרוק כדי לספר את סיפורה של מי שממשיכה לחפש את עצמה בנתק מוחלט, כשמה שעוד מחבר אותה עם היקום זה הריקוד והמוסיקה – כי הם מביאים אותך "להתערבב עם היקום". היא אמנם לא ביקשה, שיכתוב עליה שיר, אבל כתב. מבחינתה – החיים הבל הבלים, הכל מכור… "היא יודעת שלצוף זה לוותר על המשקל / אחר-כך יהיה כבד לסחוב ת'לב אל המפעל". נינה לא מעוניינת להצטרף למירוץ היומיומי. היא רוצה לחוות את החיים, להתערבב עם היקום ולהתרחק משועלים.אולי היא חיה בסרט, אולי אנחנו חיים בסרט, מי יודע…
שביט נוי מספר את סיפורה של נינה הרוחנית מתוך הזדהות עם הדמות והתאהבות בה עד כדי כך שה"תמימות" שלה תוקפת גם אותו. הוא אינו המספר הנייטרלי, שנשאר מהצד: זוהי הסיבה לשיר האנרגתי הקולח, להבעה המתכוונת, כשהוא שר: "אולי אני תמים, אולי אני חי בסרט: שתיים בלילה מדמיין אותה חוזרת"... מוסיקה פשוטה, רעננה, סינגר שראוי להיקרא סונגרייטר.
חיינו כאן, מה הם בכלל? / טיפות אבק בתוך חלל…
ממהרים לזרוק חכה, לתפוס אותה -דממה דקה.
והיא יודעת שלצוף זה לוותר על המשקל / אחר-כך יהיה כבד לסחוב ת'לב אל המפעל.
כשרוקדים מתערבבים עם היקום, היא אומרת/ עכשיו תקום תרקוד איתי – אני כבר לא מפחדת.
אולי אני תמימה, אולי אני חיה בסרט…/ שתיים בצהריים, מגיפה את התריסים,
חשכה יורדת.
וכל שועל כבר משוכלל יוצא לתפוס את השלל/ היא מתקשרת מאילת, כיוון סיני, לתפוס ת'שקט המוחלט.
היא יודעת שלצלול זה לוותר שוב על הכל לעוד שנה – חלפה שנה ובעינה אותה עונה כאילו כלום לא השתנה.
כששוכבים מתערבבים עם היקום, היא אומרת/ עם לב רקום, חצי פרום, על ג'ינס קרוע היא אצלי בדלת.
אולי אני תמימה, אולי אני חיה בסרט…/ שתיים בצהרים מגיפה את התריסים,
חשכה יורדת.
הייתה חיילת ודיילת והיום כבר לא שואלת/ היא לא שוללת שום דבר – עכשיו יושבת על הבאר.
וכבר כתבה שלושה פרקים: תל אביב, ירושלים ושדרות/ אומרת שהכל מכור – הפיס, הים והבחירות.
רק כששרים מתערבבים עם היקום, היא אומרת/ היא לא ביקשה שאכתוב עליה שיר – היא לא אחת מאלה.
אולי אני תמים, אולי אני חי בסרט: שתיים בלילה מדמיין אותה חוזרת.
נינה.
