אחרי השיר השני, סיפרה נינט לקהל על געגועיה לוייב של הבארבי. שמחה לחזור מאל.איי. הודיעה – באתי  לתת בראש. מצד שני, אין לי ספק, שההופעה  בבארבי היא תשובה לשאלה, מדוע נינט טייב מגיעה רק לביקור. נתנה גם נתנה בראש באחת ההופעות היותר משוחררות ומהוקצעות, ששמעתי ממנה. עם אנרגיות כאלה קשה להגיע טעון מפרובינציית הרוק המקומית.
ננסח זאת כך: מאז שהיא וויתרה על דימוי המאמי הלאומית, וחברה אל מקורות ההשראה שלה (ג'ף באקלי, פי. ג'יי הארווי) ואל  עצמה, הצטמצם מחנה המעריצים המקומי שלה לגרעין של נאמנים. ראיתי אותם בהופעה הלא מפוצצת. זה התחיל עוד ב-2009 כשהוציאה את האלבום "קומוניקטיבי", שנכשל כאן מבחינה מסחרית. האלבום ההוא ביטא בצבעים שחורים את  מהות האמנות האותנטית שלה.  מבחינתה האישית – נינט הגשימה את עצמה. מבחינת הקהל הגדול, היוולדותה מחדש כאמנית רוק הייתה הליכה נגד הזרם. Sympathetic Nervous System המשיך את מגמת ההתכנסות של נינט לתוך עצמה. המוסיקה הגיעה ממערכת עצבים חסרת מנוח, מתוחה, נרגשת, חצובה עמוק מתוכה.
כתבתי בהשקה ההיא: "משדרת את האמת שלה, צורחת עצמה לדעת, בלי שתיאטרון הרוק יהיה גדול על מידותיה, נשמעת מאוד מסוגננת בדרך שהתוותה לעצמה. אפשר לומר, ללא יומרה ורגשי נחיתות, יש כאן רוקרית ישראלית ליצוא".
אני חותם על הדברים הנ"ל גם אחרי ערב השקת אלבומה החמישי Paper Parachute. לוס אנג'לס ברקע, וזוהי כבר הופעת ביקור של פסח. היעד הרלוונטי לכיבוש – ארה"ב. אחרי ההופעות המשותפות עם סטיבן ווילסון – זה אינו נראה כבלתי ניתן להשגה. עשרת השירים, שהיא שרה באנגלית, הם צעד משמעותי בקריירה הבינלאומית שהיא מפתחת.
האלבום החדש מגלם את טייב נכון לעכשיו, המשך מאמציה המוסיקליים בשנים האחרונות – להפוך את מה שבוער מבפנים לשירים החצובים מתוכה. מחוברת לנגנים שאיתה בטבורה. יוסי מזרחי – פקטור משדרג בנגינת הגיטרה. יותם וייס בתופים – אנרגיה חיונית.
היא פתחה ב"מצנח נייר". הדרמה שמתחילה באפלוליות מאופקת הופכת בהמשך זעקה קורעת. הגיטרות החשמליות מצטרפות במלוא העוצמה לטירוף.
הסערה הרגשית נמשכת ב – Child. נינט נוסקת לזעקה מוטרפת בשיר רוק מוחצן. חשה כמו ילד שאמו השאירה אותו כלוא. באופן אירוני האנרגיות הרוקיסטיות עוזרות לה להשתחרר.
מגמת ההחצנה הסרקאסטית נמשכת ב – Superstar. גם כאן נינט חד כיוונית, מכוונת מטרה, צורת הביטוי בוטה. שרה בעוקצנות ובתקיפות. הוא חושב שהוא סופרסטאר. מהלך כמו מנצח, אבל הוא קטן. כשהוא לידה אפילו אינו זוכר את שמו. "אל תשאל אותי על היכל התהילה/ תתקרב כדי שאוכל להקל כל כאבך". השירים בעברית נטמעו נפלא – מ"כל הלבד" ועד "מה קרה", "יחפה" ו"היא יודעת" בהדרנים בליווי רביעיית מיתרים.
ניצבת עם שתי רגליים חזקות על במת הרוק. מיינסטרים – לא, תודה. יש משהו רוגש, בוטה, גם נלהב ובטוח מאחורי הפנים המחייכות והמבודחות שלה. היא לגמרי שם, עמוק בתוך השירים, משכנעת שהיא קרובה לעצמה.

שירים: היא יודעת, יחפה ,Elinor , פרויקט הספר הכחול,מה קרה ,Room  ,Subservient, Ocean, I Put A Spell, והדרת ,Vague, כל הלבד,Paper Parachute, Superstar, Something To Say, Child,

נגנים: תופים -יותם וייס, בס – עדי הרצבי, חשמלית – יוסי מזרחי.  רביעית מיתרים – יוליה קליין, אבנר קלמר, מאיה רומן, נעה אילי

Paper Parachute – ביקורת אלבום 

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: סופרסטאר – Superstar

Child

אני יודעת