עיון ביקורת
לרכישה >>

נתן גושן , שלושים (טדי הפקות)

מוסיקה ישראלית

איך זה להרגיש 65 כשאתה בן 30? לנתן גושן יש תשובה. הוא עדיין לא היה שם, אבל כותב שורות אלו יכול לספר לו: לא נורא. או: לא בטוח  שגיל 30 נפלא, כשאתה מרגיש כמו  65. חוץ מזה 65 זה ה-55 של תקופתנו,  את מי שזה מעודד.
לפי שיר מס. 5 באלבום, "אחכה ללילה", יתכו שגושן אכן מרגיש קשיש, כשהוא שר: "הראי לי אהבה כמו פעם, בקושי נשארו לנו זיכרונות"…
מכל מקום, הבנאדם לא מבקש דבר ליום הולדתו, העיקר שהיא איתו ושישמר שקט. הנדוש ככל שהוא נדוש יותר, הוא נכון יותר. כשאוהבים באמת, לא צריכים כלום.
"שלושים" הוא אלבום של  סוף תום נעורים, של הבשלה, של שירים שעוסקים ביחסים של היום יום, ציפיות מהחיים – "ואני חיכיתי כמו שהאדמה מחכה למים/ כמו ילד שצועק חזק אל השמיים" (השיר "חיכיתי"), של בחינה מחודשת של  זהות זוגית ("זה שלנו"), של חיפוש שינויים בתוך שגרת תסכולים ("ישנים") של יחסים מנקודת מבטו של מי שמוכן לספוג ממנה ולחיות "עם השדים שלה" כדי לשמח אותה. בשני שירים יוצא גושן מהמעגל של עצמו  ושר בגוף שלישי על יחסים ללא סיכוי בגלל פער בינו ובינה (השיר "26") וגם בוחן/ מאפיין את הדור העכשווי בפרספקטיבה ביקורתית ("דור הסתלבט").
היתרון של גושן באלבום הזה  – שהשירים יוצאים ממנו. הסונגרייטר הכי קרוב לסינגר במנגינות העגולות, במקצבים שמסייעים לספר  את הנרטיב שלו ("ישנים" – מעין ראפ שממחיש קו מחשבה), בהרמוניות הטבועות בחותמו, בעיבודים לפסנתר וכלי מיתר אוריינטאליים, שמעניקים לשירים אווריריות יפה, בהפקה המוסיקלית שמוסיפה ממד להבעה שלו בשילוב של ביטים אלקטרוניים ("את באה אלי"), אם כי לעיתים מוגזמת כמו ההפקה הצעקנית והמנופחת של הבומבסטית של "באה אלי". אני מאמין לטון המלנכולי הרך של גושן כשהוא מגיע מבקשת חמלה ב"בואי בשלום", לחיפוש עוד נתיב בו לא צעד, לשקט מכל הרעשים.
סך הכל, אלבום של מנגינות מתיידדות, של זמר ששר אותן ברגש אותנטי וברגישות מלנכולית משכנעת.

שירים: 30, חיכיתי, דור הסתלבט, זה שלנו, אחכה ללילה, שינים, אני כאן, את באה אליי, 26, בואי בשלום

עיבודים: גלעד שמואלי ונתן גושן הפקה מוסיקלית: גלעד שמואלי.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + = 5