עיון ביקורת

פסטיבל ג'אז חורף בים האדום, סחרוף-דוארי-מור !

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב, מוסיקת עולם

ברי סחרוף עם איתמר דוארי ועומרי מור

מישהו אמר לי אחרי ההופעה: אבל זה לא ג’אז. אז מה? אנחנו ב-2018. מפגשים בין נגנים מז’אנרים שונים מולידים קומבינות של ניסוי וטעייה ולעיתים – הפריייה הדדית. ברי סחרוף, רוקר ישראלי מקורי וייחודי – גיטריסט, זמר ויוצר, חבר לשני נגנים צעירים יחסית,  מעילויי הג’אז ומוסיקת הקרוס אובר –  נגן כלי ההקשה איתמר דוארי והפסנתרן עומרי מור. הצירוף המעניין והמסקרן נבנה על רפרטואר השירים של סחרוף לצד שירים נוספים, ואלתורים חופשיים. השירים המוכרים והאהובים זכו לעיבודים וביצועים חדשים במשולש של גיטרה, פסנתר וכלי הקשה. בגדול, זה היה ניסיון “למתוח” את השירים, חלקם של סחרוף, להעניק להם צבעים חדשים. ברי סחרוף אלתר יפהפה בגיטרה וגם עשה שימוש נבון בקלידים. למשל, הגרסה ל”בואי הביתה”, שנפתחה בפריטה של הפתיחה מהקוצ’רטו ארנחואז, התפתח בצורה מלהיבה. זה היה מופע של מערב ומזרח, רוק וג’אז, שאינו זקוק להגדרות. שלושה ראשים מדברים, שנהנו לנגן, כאילו נועדו.
שירים: ככה זה, יעלה, לב שלם, דממו שרפים מזמר, שחי לאל, עיר של קיץ, בואי הביתה, כמה יוסי, עיר מקלט, אורות זרועים (איתמר דוארי – שיר חדש), בסוף של יום, קטע של עומרי, כלום זה לא סתם, בשבילך, שלום לבן דודי

ברי סחרוף גיטרה, שירה, עומרי מור פסנתר, איתמר דוארי כלי הקשה

אדמר קסטנדה נבל  גבריאל מיראבאסי קלרינט

עוד סוג של מפגש חריג ומפתיע שיכול להתרחש רק  בפסטיבל ג’אז. איך מתחברים נגן נבל קולומביאני ונגן קלרינט אחרי שנים שלא ניגנו יחד? עד שלא שומעים לא מבינים. על הנבל – אדמר קסטנדה מקולומביה, בקלרינט – גבריאל מיראבאסי האיטלקי. קרה כאן כמעט נס מוסיקלי. החיבור ביניהם הוליד פרץ של יצירתיות שנבע  מ”דיבור” בין שני מוסיקאים יצירתיים, מלאי חיים ואנרגיה. קסטנדה, בן 39, מגיע מהמוסיקה העממית של קולומביה, ובמשך השנים גיבש תפיסה רב תרבותית בין מוזיקה קולומביאנית, ג’אז לטיני ומוזיקה קלאסית. הוא מפיק צליל ייחודי לחלוטין מהנבל, בשליטה טכנית יותר ממושלמת, באקורדים מיוחדים, בהפקת צבעים של פלמנקו, ג’אז ומוזיקה לטינית, החיבור עם מיראבסי, נגן הקלרינט בן החמישים,  בעל אוריינטציה ג’אז קלאסית, מייצר  צירוף מרתק. הם מציבים את כישוריהם הטכניים הבלתי מעורערים באינטרקציה מופתית, שני מוסיקאים ורסטיליים, שמיישמים זרם של קווים פואטיים קסומים עם מניעים ועוצמה לייצר דיאלוג שהגבול שלו הוא השמיים.

איליאן קניזרס,  Yilian Canizares Quintet

איליאן קניזרס, הכנרת והזמרת הקובנית-שוויצרית, בת 34 היא צירוף של קול וכינור, קלות וירטואוזית וכריזמה בימתית, נגנית ומוסיקאית של דרך חוצת גבולות, מאמצת סגנונות, ז’אנרים, חוקרת וסקרנית בלתי נלאית. היא שרה בצרפתית וביורובה, שפת אבותיה ממערב אפריקה. את המילים היא מחזקת עם כלי הקשה אפרו-קובניים בשירים  מלודיים, קצביים ומלאי כוח. היא ולהקתה מנגנים מוסיקה המטשטשת את הגבולות בין ג’אז, מוסיקה אפרו-קובנית, קלאסית ועוד. מסרבת לנעול את עצמה בקלישאות.
היא מנגנת ושרה בו זמנית, מפזרת נוכחות רבת עוצמה. הצליל משקף את העושר של עירוב התרבויות. אפשר לחוש את האלמנט הקובני במוסיקה שלה, אבל גם את שאר הההשפעות המוסיקליות, שמעידות על ההיפתחות שלה למוסיקת עולם.

איליאן קניזרס כינור, שירה, דניאל סטאווינסקי פסנתר, דיוויד בריטו קונטרבס, פרנק דוראנד תופים, אינו סוטולונגו כלי הקשה

ניהול אומנותי: דובי לנץ

צילום: מרגלית חרסונסקי

 וידיאו 1: קסטנדה-מיראבסי

וידיאו 2:  איליאן קנזירס

וידיאו 3: סחרוף-דוארי-מור

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − 2 =