עיון ביקורת

סטיבן וילסון, מארח את נינט (זאפה אמפי שוני, מאי 2016)

מוסיקה הופעות, מוסיקה רוק אלטרנטיבי

סטיבן וילסון התנצל מראש: הוא אוהב לדבר בין השירים, אבל בזאפה אמפי שוני, חייבים לכבות אורות ב-11, (למי המוסיקה מפריעה?) ותוכנית הערב ארוכה מאוד. אז יאללה מתחילים. בסיום הערב, אפשר היה לסכם: טוב שהוא נתן בעיקר למוסיקה לדבר.
בגדול: הפרוג-רוק לא מת. אחרי המוסיקה ששמענו בזאפה שוני משך שעתיים ומשהו, אפשר לבשר: הז’אנר נפתח מחדש. סטיבן וילסון הוא היוצר המוכשר, שממנו ניתן לצפות למוסיקה מהסוג הזה. אכן – קיבלנו אישור מחדש לגאונותו. כעשרים וחמש שנה אחרי הולדת “פרוקיופיין טרי”, הרכב הפרוג-פסיכדלי שלו, חזר וילסון עם יצירה פוסט מודרנית מורכבת, שירים ארוכים, שמגיעים לעיתים עד 9 דקות וסולואי גיטרה מופלאים. כמעט כל שיר בנוי לתלפיות בכל מובן, מבוצע על ידי נגני על, כדייב קילמינסטר הנפלא בחשמלית, אדם הולצמן – קלידים, קרייג בלנדל – תופים,
הגדרות לא חסר, אלבום קונספט, פרוג-רוק. ברור שהתוצאה הסופית מרגישה כמו יצירה, לא אוסף של שירים חדשים. בניגוד לאלבומו הקודם The Raven That Refused To Sing משנת 2013, המתמקד בסיפורי רפאים ויקטוריאניים, האלבום Hand.Cannot.Erase  הוא מיזוג של רוק מתקדם ישן ומודרני, מסע מוסיקלי מלודי עשיר העוסק בניכור אורבני ובידוד חברתי.
החלק הראשון של המופע כלל קטעים מהאלבום Hand. Cannot. Erase, אלבום שנכתב בהשראת הסיפור של Joyce Carol Vincent, אישה צעירה, ששכבה מתה בדירתה משך 3 שנים, ואיש לא ידע על כך. בחלק הזה הצטרפה נינט, המצוינת, לוילסון ולהרכב שלו בביצועים ל – Routine ול-Ancestral
החלק השני מוקדש לאלבום המיני 4.5 הכולל בין השאר שירים של “פרוקיופיין” כמו Don’t Hate Me בהשתתפות נינט, Lazarus, שהוקדש לדיוויד בואי, שאף הוא כתב שיר בשם הזה. מחווה מיוחדת לבואי היה הדואט של וילסון את נינט בגרסה מוצלחת מאוד ל – Space Oddity.
אני מתגעגע למוסיקה כזו. היא חסרה. סטיבן וילסון הוא הרוק המתקדם המגובש של המאה ה-21, אתגרי אבל מתיידד עם המאזין תוך שימת דגש על מלודיה המתפתלת למבנים מורכבים יותר. מילים ומוזיקה, שיש בהם יופי מכשף שמגיע מכאב. המוסיקה נעה מהרד רוק למוסיקה לירית פסטורלית עם אזכורים מג’וי דיוויז’ן דרך This Mortal Coil ו – Dead Can Dance
ערב כזה מחזיר את האמון במוסיקאי כמוסיקאי היצירתי, האתגרי. הכישורים היצירתיים של וילסון מכניסים אותו לליגה אחת עם אמני רוק כפינק פלויד וג’נסיס. ערב מתוחכם, מלא נשמה, רגשי ואינטלקטואלי כאחד. ממוזיקת רוק  לא יכולים לדרוש יותר.

First Regret, 3 Years Older, Hand Cannot Erase, Perfect Life, Routine with Ninet, Home Invasion/ Regret 9, Transience , Ancestral with Ninet, Happy Returns, Ascendant Here On, Harmony Korine ,My Book Of Regrets, Index, Lazarus, Don’t Hate Me with Ninet, Vermillioncore, Sleep Together, Space Oddity with Ninet, Sound Of Muzak, Raven..

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: Routine עם נינט

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 − 3 =