עיון ביקורת

עילי בוטנר ומשי קלינשטיין, אוטובוס אחרון לחיפה (מילים:עילי בוטנר ומשי קלינשטיין לחן: עילי בוטנר עיבוד והפקה מוסיקלית: אריאל קשת, ינואר 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

האם משי קלינשטיין מצטרפת ל”ילדי החוץ” של עילי בוטנר? יש מצב? מדוע שמו מופיע בקרדיטים על הביצוע של השיר? לא די שיופיע ככותב? הרי גם את העיבוד וההפקה לא עשה. לעצם העניין: משי שרה את מכתב האכזבה-יסורים-תסכול-געגועים מאהוב אחרי שחזרה הביתה באוטובוס האחרון לחיפה. לא ברור מדוע הפרט הזה משמעותי, אלא אם כן מדובר בסיפור ביוגרפי פרטי של הכותבת. הגעגועים מגיעים כצפוי עם חורף וגשם, הם עושים סטיה לנתיב טראגי – “אתה המשכת לחיות/ אני נשארתי למות”, וחוזרים למסלול התפקחות רגוע של “התחלתי ללמוד ושכרתי דירה ופתאום טוב לי בלעדיך” והתרפקות על  “איך היינו עושים אהבה” אבל גם הארת מציאות מתסכלת של יחסים רעועים על “כמויות של שקרים”. הטקסט בינוני  – שגרה של מכתב התבכיינות קונבנציונאלי על סופם של יחסים.
האם המוסיקה ומשי קלינשטיין מצליחים להעניק לו בכ”ז ייחוד? גם כאן אין בשורות מרנינות. הפתיחה האינטימית בקול שברירי ובקצב ריטואלי מייצרים אמינות החוברת לתחושת הגעגועים. בהמשך מ”להישבר” – העיבוד מוציא את משי מהחלקה הזו ומעביר אות לנתיב פופי צעקני, אפילו מעט היסטרי – ופחות משכנע.  המהלך חוזר על עצמו, אבל המישמש הזה בין האינטימי לצעקני-רגשני אינו משרת את משי קלינשטיין.  אגב, אם גיליתם דמיון מסוים לאמא ריטה – אז כן – הוא מבצבץ משירתה, אבל משי, אני מניח, אינה רוצה שהאמנות שלה תהיה מזוהה עם אמה. כזמרת שמנתבת דרך אישית, עליה לחתור לשירים מקוריים יותר ולהיות פחות מנווטת ע”י יוצרים מפיקים שרואים בה חומר ביד היוצר.

והימים הופכים קשים/ רוב הזמן אני למטה/ עולה על האוטובוס האחרון לחיפה
הכביש מתפתל/ הנה חזרתי הביתה/ אבל הבית ריק אין אף אחד
ואין בו אותך/ געגועים געגועים/ האם אתה מאושר/ מה אתה עושה בחיים?
ואם טוב לך עכשיו? / תראה החורף מתקרב ולגשם יש ריח/ יש לו טעם של אושר
ואין בו אותך
אני חושבת עליך/ בכל יום כל הזמן/ הימים האחרונים היו קשים לי כל כך
אולי ויתרתי על עצמי/ יותר מידי בקלות/ אתה המשכת לחיות/ אני נשארתי למות
אז התחלתי ללמוד / ושכרתי דירה/ פתאום טוב לי בלעדיך/ וזה מפחיד נורא
אולי עדיף המרחק/ מסתם להיפגע/ וחיכיתי המון/ ולא באת אתה
ולא נשאר פה כלום… לא השארת כלום…
להישבר להיגמר להתעורר ואז לקום וללכת/ ולא יכולתי ופחדתי לאבד אותך
ולוותר להתעוור להשתכר להיסחף עם הזרם/ ולא תהיה לנו אף פעם עוד כזאת אהבה
ואיך היינו עושים אהבה/ היית חוזר מהצבא/ מחכה לך בשער שתרד בתחנה
היה לך ריח מבושם שאיש לא מכיר/ וטעם אסור / כמו של לילה/ כמו שיר
ואז הגיעו אחרים/ היה לי כיף כ”כ לשכוח/ הכמויות של השקרים/ מתרוצצות אצלי במוח
אולי אף פעם לא הייתי/ מי שחשבנו שאני/ מר פה ומוכר פה
במראה ממולי/ ולא נשאר פה כלום… / לא השארתי כלום…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − 5 =