באנו להתגעגע לעלי מוהר, באנו להתגעגע לגעגועים של עלי מוהר, כמו שאמר מנחה המופע מודי בר-און. "עלי מוהר היה נוסטלגי למפרע, לאחור לקדימה ולצדדים".
כבר עשר שנים לפטירתו של מי שכתב שירים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שוב היא כאן", "כל עוד", נגיעה אחת רכה", "שיעור מולדת".
איתי פרל פתח ב"זה כל מה שיש" הנוגה. בין המתגעגעים המרכזיים במפגש בהיכל התרבות ת"א היה יוני רכטר, שותפו האולטימטיבי של עלי מוהר, שבלעדיו שיריו-מילותיו לא היו מה שהם. רכטר ליד הפסנתר שר "שוב היא כאן". שיר אהבה, מהיפים שממשיכים לחיות בינינו, לא  מזדקנים.

שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה
שוב אני עומד מולה בלי לומר מילה
מול חיוך בהיר שלה מול אותו הצחוק
הפרידה נראית פתאום כמו חלום רחוק

כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד
רק הרגע החולף לא חוזר, יפה, כואב
והכל פתאום אחר, מסוער יותר,
מהיר יותר, יפה יותר, אחר

עלי מוהר הוקרן על מסך כשהוא מתראיין יחד עם רכטר. מנסים לספר על תהליך היצירה המשותפת. האם הכתיבה היא אינטואיטיבית? גידי גוב עולה לשיר "עוד בנעורי, כשפגשתי בחורה יפה" , "עוד בנעורי היא כבר אמרה לי לא", שיר מחויך על הטראומה של להתחיל עם מי שהתאהב בה ממבט ראשון. גידי נהנה לשיר ג'אז. היה חסר שם אהרוני.
באנו להתגעגע לעלי מוהר, כי הוא באמת חסר, במיוחד לתל-אביבי שאהב להסתובב כמוהו באזורים של המלך ג'ורג', דיזנגוף, בן יהודה, שדרות קרן קיימת (לימים בן גוריון) בואכה חוף הים. ה-VTR מקרין קטעים מהטור שכתב לעיתון העיר. תל-אביב היא נושא, גם הגיחות הקצרות  לחו"ל. מוהר אומר: "אני שומר על תשוקת הנסיעות הלא נגמרת שלי, אבל חוזר לתל אביב שהיא בשבילי מה שהמים לדג. יש מקומות בתל אביב שאני מרגיש בהם לא רק בתוך בית אלא בתוך חדר ילדים".
אני תמיד מתגעגע  ל"כל עוד", ומשאלתי נענתה הפעם בביצוע של  יוני רכטר, איתי פרל ומקהלת קורל.  כמו רבים מלחניו של רכטר – שיר שלא שייך לזמן, לא חובר אל אופנה, אבל נשאר על פני האדמה, הטון המתפעם, מעט נוגה, תרצו – נוסך תחושה נוסטלגית, ממשיך להתנגן כמו רוח חמה מן העבר. תחושת הנוסטלגיה אינה יכולה להסתיר שירים קשים . איתי פרל ודנה עדיני שרו "דואט" על ימים מבאסים. שיר שאומר: למה להמשיך ולקום בבוקר?- לעוד יום אפור מלא במחשבות מטרידות, מציקות שלא נותנות מנוח לנפש:

והאמת היא שכבר אין בי כח
לראות איך הדברים חוזרים שוב על עצמם
לראות איך אור הבוקר שוב חושף בשקט
שקט -שקר
עוד לילה בא מלא פגישות עיניים
והימשכות אל פיתויי חיוך חדש
וכיסופים אל יד שכביכול אוהבת
ומכזבת
עייפתי
אין בי כח עוד…

אפרים שמיר בא להתגעגע עם שירים שמוהר כתב לו: "כמו לא הלכת לעולם", "הידעת את הדרך" ו"שיעור מולדת". עלי מוהר שמע את שמיר שר את המנגינה בפולנית בכינוס של להקת הנח"ל. שמיר כתב את השיר בפולין כשיר געגועים לישראל. למוהר זה התנגן "אז בבית הספר על הקיר תמונה", והשיר אינו מתאר את נופי הארץ ממבט רגיל, אלא את הנופים כפי שהשתקפו בתמונה על הקיר או כמו שהשיר אומר – "כך זה הצטייר בילדותנו". ושוב תחושת הגעגועים הזו לפעם, כשעוד חשבנו שנהיה צעירים לנצח.
"חשבנו שנהיה צעירים לנצח והנה זקנו", כתב עלי מוהר בטור בעיתון העיר ב-18.12.98 "חשבנו שביבי יפול והנה הוא עוד כאן".
כמה רלוונטי לימינו. אנחנו כבר לא צעירים, וביבי עוד כאן. אנחנו כבר לא צעירים אבל ממשיכים ללכת שבי אחרי "האדומים" ולהיות אוהדים מזדקנים שרופים של הפועל תל אביב. עלי מוהר מדבר על האהבה לקבוצה, ומסביר כי גם אנשים מאוד מכובדים ממשיכים לאהוב ולאהוד כדורגל "כי הילד שבך נשאר פעיל", ראו מקרה אריק איינשטיין.

מהו הילד הזה? רועי בר נתן ומקהלת קורל שרים

הרצינות היא ממני והלאה
אני שר כמו חתול מעופף
שר ונוגס בשולי הפיג'מה
של ילדת הסוכר המרחף.

המסיבה בעיצומה. אלון אלארצ'יק ודנה עדיני שרים את "עדן" בסגנון ג'אז. ואם ג'אז אז "פרדידו" עם נורית גלרון, ואם נורית גלרון אז "נגיעה אחת רכה" אנחנו נכנסים לשעות אחרי הצהריים המאוחרות של שישי. בסביבות חמש נערכים כל המשתתפים להתגעגע לעלי מוהר ב"שיר נבואי קוסמי" וממש לקראת סיום עוד פעימת לב מתגעגעת – "תן לי יד" שמוהר שר אז עם בתו. יוני רכטר ודנה עדיני מוציאים לפועל. אגיע להתגעגע למוהר גם במפגש הבא לזכרו. גם בעצבות יש משהו שמח.

שירים: איתי פרל – וזה כל מה שיש, יוני רכטר – שוב היא כאן, גידי גוב – העיקר זה הרומנטיקה, גידי גוב – ג'יגולו, איתי פרל ודנה עדיני – דואט, רוני אלטר – ראה, רוניאלטר ואיתי צידון – שוב ושוב, יוני רכטר וג'וקה פרפיניאן – המסע הגדול, אפרים שמיר – כמו לא הלכת מעולם, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק – הידעת את הדרך, יוני רכטר, איתי פרל ומקהלת קורל – כל עוד, יהודית רביץ ואפרים שמיר – שיעור מולדת, יהודית רביץ, רועי בר נתן ואיתי פרל – שיר השיירה, רועי בר נתן ומקהלת קורל – הרצינות היא ממני והלאה, אבי קושניר – אם יוולד לי ילד, אבי קושניר ורועי בר נתן – שירו של מקס, רועי בר נתן – שיר התשובה, אלון אולארצ'יק – אחכה, אלון אולארצ'יק ודנה עדיני – עדן, נורית גלרון – פרדידו, נורית גלרון – נגיעה אחת רכה, גידי גוב ואיתי פרל – ששעשרה מלאו לנער, גידי גוב ויהודית רביץ – שטח ההפקר, יוני רכטר – ראיתי שמש, יוני רכטר, רועי בר נמן, דנה עדיני ורוני אלטר – רחוב סומסום, כולם – שיר נבואי קוסמי, יוני רכטר ודנה עדיני – תן לי יד, כולם – אמרו לו.

השתתפו: יוני רכטר, מודי בר און, איתי פרל, איתי צידון, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר, גידי גוב, דנה עדיני, יהודית רביץ, רוני אלטר, רועי בר נתן, אבי קושניר.
נגנים: איתמר גרוס – פסנתר, עיבודים והפקה מוזיקלית, אהרוני בן ארי – גיטרה, יוראי אורון –בס, ג'וקה פרפיניאן – כלי הקשה\ טל כהן – תופים, עופר פלד ויאחר סלוצקי – כלי הקשה.

צילום: מרגלית חרסונסקי