האם מילות החיבור "וגם" בתחילת השיר הן המשכו של "עומד בשער" – "אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים אז תבוא"?! בשיר הזה שר בניון – "ואז מישהו יבוא – בשורה יביא איתו לכיוון אחד ויחיד".
עמיר בניון כמו ממשיך דיבור קודם. התמונה של הבשורה (משיח?) מוחשית עבורו – אבל בחלום. כלומר – נסתרת, כי אנחנו לא יודעים אפילו מה לשאול. מציאת השאלה הגדולה תאפיל על כל הפתרונות. אין בשיר בשורה מוחשית, אבל יש בו אמונה גדולה באיזושהי גאולה שממשמשת ובאה, שחייבת להתממש, מנקודת ראותו של הדובר. חוסר הידיעה העומד מאחורי התעלומה הגדולה – מעצים אותה (את האמונה). בניון לא נוקב בשם ה"מישהו שיבוא", אבל האמונה שיבוא ממלאת אותו, וממוענת לבעלי אמונה שונים באשר הם.
המנגינה מוליכה אותך בדרכי התחושה, מתפתלת לאיטה בעידון ענוג, משרטטת התובנה בהדרגתיות, מעלה במדרגות הרגש, עולה על מסלול קצבי, שמוביל אותה אל המטרה.
השירה מתעצמת, מגיעה ממקומות של אמונה עוצמתית, ואז שוב חוזרת לנתיב צנוע, ושוב נוסקת. השינויים האלה מעידים על מצבי הרוח משתנים שבונים את הנרטיב של בניון – בין הנמוך-אדמתי לגבוה-שמימי. השיר מגיע לגמרי מקרבו. עמיר בניון מסלסל את נשמתו. העיבוד של נדב ביטון, במיוחד תזמור הכינורות, מוסיף עוצמה לשיר.
אחד השירים האולטימטיבים של בניון, שכאמור, ממשיך הלך חשיבה "בניוני" שמצטרף באופן קוהרנטי לנרטיב השירי שלו.
וגם כל התנודות האלה לא סתם
ואני לא נמצא בים
והגלים הם מאי שם בכלל
ושם החופש מבצבץ מתוך המלחמות
כי שום דבר לא סתם שום דבר לא
וגם החלומות האלה מראים
שאני לא בעננים
ושתי רגליי באדמה בכלל
ושאלה גדולה תשבור את כל הפתרונות
כי שום דבר לא סתם שום דבר לא
ואז מישהו יבוא בשורה יביא איתו
לכיוון אחד ויחיד לעבר הווה עתיד
אפילו ההזויות האלה לא סתם
לא מטירוף ולא מסם
כי הדמיון הוא מאי שם בכלל
ושם החופש מבצבץ לו מתוך זמן קצוב
כי שום דבר לא סתם שום דבר לא
ואז מישהו יבוא בשורה יביא איתו
לכיוון אחד ויחד לעבר הווה עתיד
ואז מישהו יבוא בשורה יביא איתו
לכיוון אחד ויחיד לעבר הווה עתיד
