מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש?  אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים להגשמה. האם הלב הקטן מצליח להכיל? זו אינה השאלה בשיר, גם אם יש כאן ניגודיות בין הלב הקטן לחלום הגדול.
עיקר התובנה: אדם לא יכול להתקיים בלעדי החלום והתקווה להגשימו. אולי מעמיר בניון יש  כנראה כבר רף צפיות גם כשמדובר בטקסטים – לשמוע משהו מתוחכם יותר, מקורי יותר.  ההבדל – כשבניון שר בטנור הגבוה המסתלסל  – הוא מתכוון למה שמובן כאור השמש. חשובה לו האמירה, גם כשהיא לא מיוחדת, מובנת לכולם, אולי טירוויאלית.
השיר רועה בשדות אפרו קארביים. שוחרי הרגאיי יקבלו בברכה את העיבוד התוסס, ההדגשים הקצביים, רגאיי מתוצרת  מקומית, רוח טובה שנושבת במפרשיו, דלק טוב שמניע הופעות, אווירה המשדרת איזושהי רוממות רוח שמחה ואופטימיות לכל אדם בין אם חלם, בין אם הוא בדרך להגשמה ובין אם כבר הגשים.

לכל אדם יש חלום משלו/ לה יש את שלה ולו את שלו
ים של חלומות בתוך לב/ כל כך קטן
לכל אדם יש חלום/ גדל מתעצם בליבו בכל יום
כל יום היא כמו אבן טובה/ אבן כזאת שמאירה אהבה
לכל אדם יש רצון/ הוא הולך לישון ומתעורר עם חזון
וכל חזון הוא תפילה/ ותפילה היא אהבה גדולה
לכל אדם יש חלום משלו/ לה יש את שלה ולו את שלו
ים של חלומות בתוך לב/ כל כך קטן
לכל אדם רעיון/ לפעמים אמיתי לפעמים הוא דמיון
רעיון אמיתי הוא תקווה/ כל תקווה היא לפיד שמדליק אהבה
לכל אדם יש חלום/ שגדל מתעצם בליבו בכל יום
וכל יום היא כמו אבן טובה/ אבן כזאת שמאירה אהבה
לכל אדם יש חלום משלו/ לה יש את שלה ולו את שלו
ים של חלומות בתוך לב/ כל כך קטן