עמיר בניון בדרכו כתב ושר על הזמן, הפער בין האתמול למחר, בין ה"משהו נגמר, משהו נשבר" ובין "עוד התחלה קטנה אחת או התחלה של עוד סוף אחד". השיר הזה אמנם יצטרף לרשימת שירי ההנצחה הנוגים, אבל מתברר כיי לא חייבים להזכיר את מושא השכול בשמו, כדי לכתוב על השכול בהיבט שיש בו תובנה המכילה  כאב וגם הארה מפוקחת – מתוך השלמה עם המציאות – שיש מחר.
מוסיקת רגש מינורית, מסתלסת בקולו הטנור היפהפה של עמיר. הם לגמרי שם – בחיבור של תבונה ורגש. הטון – של תפילה, נגיעה בנעלה מאיתנו, חיבור נפשי לנרטיב, מנגינה שעושה דרכה מהאמת הצרופה שלו אל תוככי הנפש. יש במוסיקה של בניון אמת שמגיעה ממעמקים. העיבוד וההפקה – עקב בצד אגודל. הדרך ללב – ללא מכשול. ישירה ומרגשת.

**** "מחר" נכתב בהשראתו של סרן ישי רוסלס ז"ל, שעלה לארץ ממקסיקו עם משפחתו בשנת 2001 בהיותו בן שמונה, בעקבות החלטת סב המשפחה להתגייר ולפתוח חיים חדשים כיהודים בארץ ישראל. ישי היה  כלוחם בגדוד "כפיר". במהלך תרגיל בסיום קורס מפקדי פלוגות וגדודים בינואר 2016 נורתה בשגוג פצצת מרגמה, שוגרמה למותו. עמיר בניון: "כולי הערכה וכבוד, שנפלה בחלקי הזכות לקחת חלק בפרוייקט המרגש הזה ולכתוב שיר בהשראתו של ישי ז"ל"

בימוי קליפ: אסף קוזין

מחר, משהו נגמר, משהו נשבר.
מחר, עוד יום עבר,
לא חם לא קר ואפילו לא מאוחר.
מחר, מחר, משהו מיותר, משהו מבוגר.
מחר, עוד יום עבר,
לא חם ולא קר ואף פעם לא מאוחר.
הרי מחר נתחיל הכל מהתחלה עם או בלי זאת לא השאלה.
נקבור הכל מהתחלה
ואז פתאום תצוץ רק שאלה קטנה אחת,
זה כמו אחד ועוד אחד.
אז בא נרוץ ותן לי יד/ לעולם לעולמי עד.
בוא נתחיל עוד סוף אחד/ עוד התחלה קטנה אחת מחר.
מחר, מישהו נשכח מישהו נזכר.
מחר, עוד יום עבר/ גם חם גם קר ובכל זאת לא מאוחר.
הרי מחר/ נתחיל הכל מהתחלה עם או בלי זאת לא השאלה.
נקבור הכל מהתחלה.
ואז פתאום תצוץ רק שאלה קטנה אחת,
זה כמו אחד ועוד אחד.
אז בא נרוץ תן לי יד/ לעולם לעולמי עד.
בוא נתחיל עוד סוף אחד/ עוד התחלה קטנה אחת מחר.