עיון ביקורת

פסטיבל ג'אז תל אביב, פט מרטינו, אנסמבל שם טוב לוי, רבע לאפריקה

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב, מוסיקה הופעות, מוסיקת עולם

ממשיכים במסע הטעימות בפסטיבל ג’אז תל אביב חורף 2016, שכמו פסטיבלי ג’אז רבים בעולם נפתח כמניפת ז’אנרים  צבעונית.  באולם מס. 3 בסינמטק, ישב גיטריסט,  אגדת ג’אז,  שקוע בתוך עצמו, פנים לתוך הגיטרה ופרט במהלכים מסחררים, בטון cool  ובמיומנות גבוהה. פאט מרטינו בן 72, אינו מגיש את המוסיקה שלו עם כפית. בית ספר לגיטרה, וירטואוז, מנגני הגיטרה  הטובים ביותר בעולם הג’אז, חוזר למוסיקה של ראשית דרכו בהרכב של גיטרה, אורגן המונד B3 ותופים. מהלכי הנגינה מדויקים, כמעט מתמטיקה. גם מערכת היחסים עם נגן אורגן ההמונד נשמעת כמו על בסיס מדויק. משהו שחייבים לשמוע ולראות, גם אם לעיתים זה נשמע מעט  חסר גיוון.
באולם 1 של הסינמטק ניגנו שם טוב לוי והאנסמבל שלו. אלבום חדש “שם יש”, ע”ש שירה של יונה וולך, הוא סיבת ההתכנסות. נגן חליל נפלא, פסנתרן, יוצר שחותמו על המוסיקה הישראלית לא יסולא בפז. האנסמבל מאפשר ללוי לחבר את מרב תחנות דרכו לקונצרט לפיוז’ן של ג’אז, פופ, למעשה – צליל מקורי, שאין לי בעיה לכנותו “ישראלי”, למרות שהוא אקלקטי וקוסמופוליטי. קיבלנו שם טוב לוי חדש ושם טוב לוי דה בסט בין “תחנות רוח”, “בן אדמה” ושירים שנכנסו לספר השירים הישראלי כ”טווס הזהב”, “התעוררות”, “שובי לביתך”, וקטעי מוסיקה שהם חלק בלתי נפרד מהמותג שם טוב לוי כמו “סמבה צ’יק”. שירתו האינטימית של  לוי,  נגינת החליל שצובעת בצבע מלנכולי והצבעים שהאנסמבל מעניק לשירים:  שרלי סבח – בעוד, צור בן זאב בקונטרבס, נועם חן – כלי הקשה, גדי בן אלישע בגיטרות.
לוי משוטט בין סמטאות אתניות, אבל נשאר על דרך הפתיחות המיינסטרימית של יוצר ומוסיקאי מערבי, ממשיך במסע מרתק שהוא קולאג’ אמביינט אוריינטאלי, ארץ אחרת, מעורבת, אותנטית ויפה בתוך כול המסחרה המקומית.
אותו אולם, בשעה מאוחרת, עלתה חבורה לעשות חגיגה אתנית, שאנטית וגרובית, מהסוג שמקימה גם קהל סולידי, שמגיע לסינמטק לפסטיבל ג’אז להתרווח כדי שהנערים ישחקו לפניו. אצטט ממה שכתבתי עליהם בעבר. עדיין רלוונטי: אנסמבל “רבע לאפריקה” מסתלבטים בצומת קוסמופוליטית. ראש קל, לב שמח, סלט טעמים מהמקאם, הבלקן, המזרחי ועד הפאנק וההיפ הופי. אש האהבה שלהם מכוונת למקומות טובים”.
סולמות המקאם הערבי, מקצבים אפריקאיים, ג’אז ופאנק מייצרים התמהיל המוזיקלי שמאחורי אנסמבל רב תרבותי, שיוצר קולאז’ מוזיקלי מדליק.  הרכב הכלים הרב גווני בראשותם של יקיר ששון ואֶלְיָסָף בָּשארי נע מהסווינג השחור של אמריקה ועד המוזיקה האפריקאית והים תיכונית במגוון כלים המייצרים מארג בין הצליל הים תיכוני של העוד ובין צליל הפאנקי הנשיפתי של הסקסופון והחצוצרה. גם אם הטקסטים נשמעים אמצעי, אתה הולך עם זה ומרשה לעצמך להיסחף במשבים עזים של מוסיקה אקלקטית, שאינה זקוקה להגדרה. אסתר רדא שהתארחה לשלושה שירים הוסיפה עוד מכת רוח לסערה שהתחוללה על הבמה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

פט מרטינו

אנסמבל שם טוב לוי – סמבה צ’יק

רבע לאפריקה – תהביל תירבח

רבע לאפריקה ואסתר רדא 

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 6 = 0