בובי סולו ופבלו רוזנברג צילום מרגלית חרסונסקי

בפסטיבל מדיטרנה – רומנטיקה אהובתי RomantIco Amore Mio

סאן רמו

עם ג'יליולה צ'ינקווטי, בובי סולו, נאדה
3.5/5

מה אנחנו עושים עם הזמן המודרני הזה, שעף כמו טיל קדימה? – עוצרים אותו לשעתיים כדי לחזור במנהרת הזמן עד פסטיבל סאן רמו. פעם, עוד לפני ששמעו כאן  על האירוויזיון, היה רק פסטיבל אחד, שחיכינו לו אפילו יותר מאשר לפסטיבל הזמר והפזמון המיתולוגי.
מי שחווה את פקקי התנועה האימתניים בכניסה וביציאה של אמפי אשדוד, יכול היה להבין, שזמנו לא עבר. גם בובי סולו, נאדה וגי’ליולה צ’ינקווטי, מענקי הפופ האיטלקי דאז, כנראה ביקשו הבהרות: איך זה שקהל הישראלי עדיין נמצא שם, באמצע שנות השישים, בפסטיבל שהתרחש בעיירה סאן רמו?
נולדו אז הרבה מאוד להיטים מכל סוג, מלודיים, עסיסיים, שירי אהבה יפים, טונות של שמאלץ נוטף. הזמן הוא שופט עליון. הוא לא התאכזר ללהיטי סאן רמו. רבים מהשירים האריכו ימים, וחזרו לחופי אשדוד.
"רומנטיקה אהובתי" הזכיר, שאיטליה נמצאת חזק על מפת הנוסטלגיה המקומית. כמעט כל שיר נושא מזכרת. אני יכול להיזכר בעוד שמות שכיכבו אז ברדיו: מריטה פאבונה דרך ג'יאני מורנדי, פפינו די קפרי, אדריאנו צ'לנטנו, טוטו קוטוניו, דומיניקו מודוניו, ניקולה די בארי. הם כנראה יישארו שמורים במחבואים הנוסטלגיים שלנו, יתגלו מחדש ביוטיוב.
מפיקי הערב שילבו זמרים מקומיים – רותי נבון, פבלו רוזנברג, יואב יצחק, מיקי גבריאלוב וגם דורון מזר, שלא הופיע בתוכניה. לזכותו של פבלו ייאמר, שהוא הפיח רוח חיים בערב במיוחד בביצוע "זינגרה" בדואט עם בובי סולו, רותי נבון הגיעה מוכנה עם שני להיטים איטלקים גדולים., דורון מזר, שעלה מון האוב (לא שמעתי עליו כבר איזה 15 שנה) שר נהדר את את "אני חוזר הביתה" של טוטו קוטוניו.  לערב נכנסו 2 מחרוזות תזמורתיות של להיטי התקופה ומוסיקה מתוך סרטים עליה ניצח ננסי ברנדס, קוסם ובת זוגתו שרוקדים ומלהטטים בקסמי החלפת תלבושות, קליפים בשחור לבן של השירים המפורסמים.
הייתי מוותר על שאר הירקות כולל הזמרים הישראלים כדי לקבל סלט איטלקי נטו. זה מה שחסר בערב המתוקשר – להיטים של התקופה בביצוע הזמרים שהובאו במיוחד לאירוע. בשבילם עשינו את כל הדרך לאשדוד. להיט אחד מג'יליולה צ'ינקווטי? זה הכל?!  גי'ליולה הגדולה בשמלת מקסי כחולה, ששומרת נפלא על קולה, היתה צריכה להוסיף לערב הזה לפחות עוד שלושה או ארבעה משיריה המובחרים. מה אני צריך קוסמים מרקדים? תנו לי חצי שעה ג'יליולה צ'ינקווטי, חצי שעה נאדה וחצי שעה בובי סולו כולל החיקוי הנהדר של אלביס, והוצאתם אותי, כשכל תאוותי בידי. אם סאן רמו  – אז בלי כל המעורב איטלקי-ישראלי הזה.
צל"ש למוסיקאים מבית מזיג, גיא – אשר על הניהול המוסיקלי ואייל אשר על הניצוח. גם אם לא חוו את שנות השישים והשבעים של הפופ האיטלקי בזמן אמת – הם השיבו את רוחם בגדול.

בהשתתפות:  נאדה Nada, בובי סולו ,Bobby Solo ג’לגוולה צ’ינקווטי, ,Gigliola Cinquetti רותי נבון יואב יצחק, מיקי גבריאלוב, דורון מזר פבלו רוזנברג והתזמורת הסימפונית אשדוד. ניהול אומנותי: קובי בן עטר ניהול מוסיקלי: גיא מזיג   ניצוח: אייל מזיג וננסי ברנדס

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: בובי סולו ופבלו רוזנברג – "זינגרה" 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן