עיון ביקורת

צוקרברג, ילדודה (מילים, לחן - ארנון צוקרברג עיבוד, הפקה - שחר 'שאקי' דואדי., מאי 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

שיר אחרון שהוא כותב לה. כמה שירים כתב לה שהתעייף? (עד כותבים שירים לאהובות?) יורה בדמותה בחושך, אך הוא זה שמת, רוצה עוד פעם לקבל את מה שהיה בה ולהתאהב. אהבה היא עניין פסיכי. מחרטטים הרבה. לבנאדם יש פצע פתוח ובא לו כבר "פצע אחר". יענו, מזוכיסט באהבתו הפצועה. השיר הזה הוא מישמש של רגשות ופעולות הזויות בדרך לקבל מה שהיה פעם טוב. מלקק את הדמעות שלה ושותה איתה שוקו. ווט דה פאק. בלגן לא קטן.
צוקרברג מגייס קול מחוספס וטון דרמטי עד סרקסטי כדי להריץ את המלל המבולבל מאת בנאדם מתוסכל על מושא אהבתו. יש כאן דרייב אפקטיבי שמשדר את התחושה בצליל מהודק של גיטרות, במנגינה ידידותית למשתמש. ההתרגשות יוצאת ממנו וצולחת הדרך אל המאזין על הכביש הראשי, שיותר מאשר עשוי להשתתף בצערו – להנות מהגרוב חסר הפשרות. לא פשוט לעשות רוק קולח בעברית. כאן זה עובד.

זה שיר אחרון שאני כותב לך/ פשוט כבר אין לי כוח יותר…
הפצע נשאר לא פתוח/ ובא לי כבר פצע אחר !
וכל פעם שכבה האור אני בורח…/ מטוב ליבך, מתמימותך, מאהבתך.
ויורה בדמותך בחושך/ ובסוף רק אני מת,
אני מת.
ילדודה תלכי/ אני עייף….
אז ליקקתי דמעותיך/ ושתיתי איתך ת'שוקו/ והייתי גמור ונכנעתי,
ושוב אני לך כותב…
זה שיר אחרון שאני כותב לך/ פשוט אני כבר לא אוהב…
ורוצה ולו רק פעם נוספת/ לקבל את מה שהיה בך…
להוסיף עוד קצת ולהתאהב.
ילדודה תלכי/ אני עייף….

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 + = 12