עיון ביקורת

צינורות, המלחמה הזאת (הפקה עצמאית, דצמבר 2015)

מוסיקה ישראלית

האם לייחל למצב של סוף העולם והתחלה מחדש, או להתנחם בכך שציוץ הציפורים עוד נשמע, שאנחנו עדיין כאן, והכאב יכול לחכות? שיר ראשון ושיר אחרון באי.פי בן שבעה שירים שהוציאו אמיתי בן נון וליאור זיסמן.
הראשון – “נתחיל הכל מחדש” פרץ רגשות גואה של קולות הנפגשים במנגינה ובהרמוניה, שמשדרות תוגת אמת.
האחרון – “אני כאן” פולק סונג בליווי מיתרים אקוסטיים פחות דרמטי, פחות לחוץ, הרמוניה קולית שאומרת נוחם, לא כאוס. מוסיקלית – לחן, שירה ועיבוד – השיר של האלבום.
צמד “צינורות” מנסה לנסח תחושות בשדה הקרב של החיים, בו חולמים לחזור חזרה “אל זמן שעצר בר מלכת” או בריחה חלומית על סוס לבן. המוסיקה היא צינור מלודי נפלא להעברת התחושות.
המציאות מול המחשבות מייצרת דימויים כמו “הייתי רוצה למצוא נחמה/ ברחובות הריקים של הלב/ בחבל אמי הפצוע”. המנגינה של השיר (“פגסוס”) וטון השירה חוברים לצליל של נפש הנוגעת במיתרי הקול. שיר שמקרין ראשוניות  מזוככת.
“הסוס הלבן” נשמע כמו שיר הלל לבריחה (“זה הזמן לברוח מכאן/ אני מוכן לשחרר את הסוס הלבן”) שמתפתח למעין המנון לשירת יחדיו. הקו המלודי-הרמוני האקוסטי המיוחד נשמר גם ב”הגיון”, “חפירה” בעניינים שבינו ובינה, כשהמסקנה היא: “אם עדיף השקר על השיכרון אז/ בואי תיכנסי איתי עכשיו לישון עד / שיעבור ולא נזכור”
גם “הירושימה” עוסק ביחסי הבינו ובינה, בקו מחשבה של אוהב מתוסכל, אבל השיר גולש על גדותיו למלודרמה קצבית בשדה דימויים מופרז שמגיע עד “כוכב נופל בדרך לכבות את כדור הארץ” ו”אני פצצת האטום של הרגע/ ואת הירושימה שלי”.
גם “ירח”  עמוס מטפורות (יער רפאים, גן עדן, אביר החלומות) שמסבכות את השיר, שאינו מוצא ישועה במנגינה המינורית והביצוע הרופס. מסתבר שגם באלבום קצר של שבעה שירים קשה להגיע למבחר אבסולוטי. ההצעה – להשתחרר מיומרות, להיות פחות פיוטיים, כמו בשיר המצוין “אני כאן”, שמסיים את האלבום.

שירים: נתחיל הכל מחדש, פגסוס, הגיון, הסוס הלבן, הירושימה, ירח, אני כאן.
עיבודים: אורי זך ו”צינורות”

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 − 1 =