עיון ביקורת

קורין אלאל , חוזרת לאנטארקטיקה במלאת 30 לאלבום (רוק ישראלי, 1989-2019)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס

חזרתי לביקורת שכתבתי על קורין אלאל לפני שלושים שנה. זהו האלבום השלישי של קורין שיצא ב-1989, שונה מאוד משני קודמיו, מגוון בשירים של חנה גולדברג ומאיר גולדברג. לעומת אלבומיה הקודרים הקודמים – "אנטארקטיקה" הראה כיוונים חדשים, ציוריים יותר, פואטיים יותר כמו "ארץ קטנה עם שפם" המצויין, "שיר לשירה" של יהונתן גפן, וגם המשכו של הקו השנסוניירי-הצרפתי  עם "ארוחת בוקר של ז'אק פרוור". שני הראשונים שלה, האחד שנפתח ב"מותק" והשני "פירות אסורים" הציגו צד קודר, מתמרד, כועס של קורין. כאן היא עוברת מסלול.
האלבום הראשון של 84 הצטיין בתמציתיות של רגשות, קול מריר, הפקה רוקנרולית קומפקטית. קורין הוציאה אז כאב מהבטן, מוסיקה שהיא וריאציה על סגנון הגל החדש בעיבודים של להקת ליפסטיק. "פירות אסורים", השני שלי, היה פחות מוצלח עם להקת "גן עדן" היה פחות מוצלח, אבל קורין המשיכה את הקו הנ"ל. ב"אנטארקטיקה" – ההפקה של יהודית רביץ קצת ייפתה את אלאל, במה שנראה כמייקאפ, וקורין, לפחות באותה תקופה, נשמעעה כמי שמעדיפה לשמור על קווי המתאר הטהורים שלה כרוקנרוליסטית ללא שכבות איפור מיינסטרימיות. באלבום הזה אכן חשים יותר בהפקה הרוקנרולית ופחות ברוק עצמו. יחד עם זאת בשירים אחדים, העיבודים פונקציונאליים והולמים את מידותיה של הזמרת. בסך הכל, קורין של "אנטרקטיקה" נשמעת בוגרת, פחות "מורדת", עוברת למסלול אחר , מגיעה לרפרטואר מגוון, ובעיקר – עולה על במה נכונה, היותר פואטית – תיאטרלית. לימים התברר שהצעד הזה קידם את הקריירה שלה בצורה משמעותית ביותר.

שירים: אנטארקטיקה, התשמע, הטבעת נפלה, בקרוב, התעשיה האבירית, ארץ קטנה עם שפם, Le De Jeuner Du Martin, שיר לשירה

30 לאנטרקטיקה – בארבי 8.8

וידיאו: "אנטארקטיקה" – מועדון בארבי יוני 2017

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 8 =