אם ב"שקופים" קרן פלס ורון בוחניק שרו על עצבים חשופים, שריטות וסטירות, בשיר הזה הדואט משמש ביטוי לתשוקה לחיים בתוך תמונת נוף אידילית מעבר לנהר, חיים שאין בהם מפנים דרמטיים, חיים פשוטים בבית מנייר רחוק מכל דבר. המנגינה, השירה כמו גם העיבוד, המעבר מלירי-אינטימי לדרמטי משדרים תשוקה לחיים של שקט ורוגע בעולם שמעבר – ללא דאגות ופחד.
בשני השירים – טון השירה מלנכולי נוגה, סוג של עצב מתקתק. כאן הריכוך המלודי וההרמוני מוצדק, כי השיר אמור להקרין תחושה אופורית של התנתקות מהסביבה. הקליפ אינו תואם את תוכנו של השיר – לפחות בכל מה שקשור לתמונה האידילית שפלס ניסתה לצייר בקונטקסט של בריחה מהנוף האורבני. פלס היא כישרון מוכח במיינסטרים המקומי, והמוסיקה האסקפיסטית כאן היא עדות אותנטית, גם אם ישנה תחושה של התייפייפות במילים ובצלילים.
בוא איתי היום מלאך שלי/ לחלום חלום פשוט בין הגלים מעבר לנהר
גוף בגוף נרשום בחול שבילים אל המקום/ שבו הכל שלי ואין לי שום דבר
מעבר לנהר.
קח איתך רק כמה מנגינות כי המילים/ לא חשובות, הרי הכל כבר נאמר
בוא איתי נקי מדאגות/ גם אם נשאר קצת פחד/ עוד מעט חוצים את הנהר
חוצים את הנהר.
שם נחיה בבית מנייר/ מעבר לנהר, רחוק מכל דבר/ לא יהיה חסר לנו דבר
מעבר לנהר, מעבר לנהר אם רק תבחר.
בוא איתי היום מלאך שלי/ ללמוד לנשום פשוט כמו הגלים מעבר לנהר.
גוף בגוף תקח אותי איתך אל המקום/ שבו אני שלך ואין לנו דבר/ מעבר לנהר.
שם נחיה בבית מנייר/ מעבר לנהר רחוק מכל דבר/ לא יהיה חסר לנו דבר
מעבר לנהר, מעבר לנהר אם רק תבחר.
שם נהיה עולם שלא נגמר/ מעבר לנהר/ מעבר לנהר אם רק תבחר.