עיון ביקורת

רוני פיטרסון , פגישה (תמונה) אחרונה

מה נשמע, מוסיקה בלוז, מוסיקה רוק

הוא לא הירבה לדבר. סמך מאוד על תמיכת בת זוגו, נילי פיטרסון, שהפיקה ויחצנה אותו והיתה לו לפה. היא שהודיעה בצער על דבר פטירתו ללא עת בגיל 62. פגשתי אותו בפעם האחרונה (ראו צילום) במסיבת העיתואים לקראת פסטיבל הפסנתר הקרוב (נובמבר 2019). דיברנו כמה מילים על ההופעה המיועדת “כשהג’אז פגש את הבלוז” עם הפסנתרן ליאוניד פטשקה. פרט להיות מלווה קבוע של שלום חנוך, ניסה פיטרסון לפרוץ לעצמו נתיבים ברוק ובבלוז המקומיים.
כשאומרים “אגדת רוק”, המשמעויות יכולות להשתרע ממי ששמו הולך לפניו דורות על דורות כמוסיקאי-מבצע פנומן ועד לתופעה מוסיקה מופתית. על רוני פיטרסון, גיטריסט-על אפשר לדבר כעל תופעה מופתית במוסיקה המקומית. במקור אינו ישראלי (מוצאו גרמני)  – כאמור, יבוא של שלום חנוך מבריטניה – אבל ברבות השנים היכה שורשים (מגורים, משפחה, הופעות), ועדיין עשה מוסיקה שמשייכת אותו יותר מאשר ל”אגדת דשא” של מאיר אריאל ושלום חנוך, למוסיקה של אגדות הבלוז והרוק הגדולות. קשה להאמין שבארץ ים-תיכונית של מוסיקת חאפלות, אפשר לייצר רוק ובלוז שורשיים כמו שרוני פיטרסון ייצר. הוא עשה את זה, ובגדול.
ההופעות שלו התבססו על שתפי”ם חלקם עם אמנים מחו”ל. להופעת המחווה ללהקת Cream ייבא שחקן חיזוק משפחתי, את אחיו, הזמר והבסיסט ריי פיטרסון. האחים הופיעו יחד לראשונה בארץ ב – 1987 כשיובאו לכאן על-ידי שלום חנוך להופעות בתקליט ובמופע “רק בן אדם”, ועוררו התנגדות מטעם איגוד הנגנים לייבוא נגנים מחו”ל. אחרי 3 חודשי עבודה עם חנוך חזרו האחים לחו”ל’ ובמאי 1991 החליט רוני פיטרסון לחזור לארץ, הפעם כעולה חדש. .
דרושה יותר מהעזה מצידו של רוני פיטרסון, לגלם את “סלואו אנד”, הלא הוא אגדת הגיטרה, אריק קלפטון במהדורת 2006 מקומית ל- CREAM, להקת הבלוז-רוק האגדית (אריק קלפטון, ג’ינג’ר בייקר, ג’ק ברוס), שפעלה בין 1966 ל-1968, זו היתה הסופרגרופ הראשונה בהסטוריה של הרוק.
פיטרסון היה נגן של אתגרים, במיוחד כשמדובר בג’אמים של בלוז. הפריטה שלו בחשמלית היתה יוצאת מהכלל. הוא התמצא כמעט בכול דיאלקט של בלוז והוא ניגן עם הרבה נשמה. פיטרסון אירח גם את אנדרו ג’וניור בוי-ג’ונס,
ב-2009, את הבלוזיסט טד רובינסון. במונחים אירוע של בלוז, רק רוני פיטרסון יכול היה כנראה לייבא בלוזיסט ונגן מפוחית מופלא כמו טד רובינסון, שיודע להחליף צבעים וגרובים, לשחק נפלא בקולו. כשמקבלים את הבלוז מרובינסון ופיטרסון, לא צריכים נגנים שחורים בסביבה.
הוא אירח את יוסי פיין במופע הצדעה לגיטריסט ג’ף בק, ערך ערב מחווה לבוב דילן, הוציא אלבום מצוין  Rock N’ Roll Warrior. אחרי כל השנים, הוא נשמע עולה חדש. דיבר מעט עברית, אבל כשאתה לוחם רוקנ’רול, זה לא יכול להיות בעברית. “לוחם הרוקונ’רול” המשיך לדבר בשפה הנכונה. הצדעה נפלאה למוסיקה שממנה התחיל הכל, חגיגת גיטרות אמיתית המערבת בלוז ורוק שורשיים.
תמיד חשבתי שלרוני פיטרסון מעט משעמם פה. קשה להאמין שבמדינה ים-תיכונית של מוסיקת חאפלות, אפשר להמשיך לנגן/ליצור רוק ובלוז כמו שרוני פיטרסון מייצר. הוא בטח היה רוצה לחיות במקום שיש בו משהו יותר בועט, כי גם שלום חנוך, האיש שאחראי להבאתו לארץ ולחשיפתו – כבר לא יכול היה לחדש לו עם עוד ביצוע של “תפסתי ראש על הבר”.
שלא כמו שחקן חיזוק בכדורגל, פיטרסון נאבק על האמנות שלו יום יום, לילה לילה. עד מותו המשיך להפליא כגיטריסט soulful, ספוג בדבר האמיתי. סצנת הרוק והבלוז בישראל לא הייתה מה שהיא ללא רוני פיטרסון.

(Ronnie Peterson – Hey Hey (I Feel Alright

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − 4 =