רועי פרייליך - הריגוש שבנפילה

הריגוש שבנפילה

רועי פרייליך והמתוקים

4/5

קול מנוכר דרמטי, חדגוני, תזזיתי פונה בגוף שני לדמות נשית כמעט לכל אורכו של האלבום. רועי פרייליך ("נערות ריינס" לשעבר) מקפיד לחרוז במדויק את זרם התודעה שלו, למרות שהוא אינו מתכוון לשירי פופ סימטריים.  השירים הם שברי מחשבות ואסוסיאציות פואטיות  בפניה לאישה. "תווי את הריגוש שבנפילה" הוא מבקש ממנה בשיר "מתי? עכשיו", וגם: "את מחטטת בין צרור מכתבים/ בהם סימנת באדום רק מילות אוהבים" (השיר "אחד מהשניים") על עצמו יודע לספר? קחו את שיר 7 "אף פעם לא אהיה רקדן, כבר לא ארכב על סוס לבן/ אל תשכחי להיזכר בי". מי היא הדמות הנשית או שפרייליך בחר בה כדי לומר דברים על עצמו.
קחו את שיר את השיר החמישי, "לבו של קיץ", גם הוא עוסק בדמות נשית:  "כשאין לך אף אחד והמוזיקה גוועת/ והאור בחוץ נדלק, מאיר ספינה טובע/ "את מפנה לך את היום/ בלב לבו של קיץ/ ונוסעת למקום שקראת לו פעם בית". הנסיעה המתבקשת להורים ולמשפחה כשהעיר לוחצת עליך, מסתיימת ברצון לבריחה חזרה. גם התקווה הזו לחמלה מתבררת כאכזבה למי שקשה לספק אותה בכל דרך שהיא.
רועי פרייליך הוא סוג של אוננגרד. יוצר רוק אותנטי בשפה העברית. לא עושה שום מאמץ להחניף, לא במילים, לא בשירה, אולי יותר בצליל הגיטרות שמשדרג  כמו "בצלילה חופשית" המצוין. את זרמי המילים המחורזות המעט ביזאריות תרגם פרייליך למקבץ רוק, שרק לעיתים מפנק בפיסת מלודיה או הרמוניה. בהפקה מוסיקלית של אביחי טוכמן ויחד עם דני עבר הדני בקלידים ויועד "שאשה" קורח על התופים, המוסיקה מחזירה למקומות שונים, גם אל הקליק של השמונים. רוק, פוסט פאנק, ניו וויב ודיסקו, צבוע אפל.
מלודיה? הרמוניה? שיר מס. 6 "כל אחד יכול לראות", אלא שגם מנגינה וקצב עגולים יותר אינם יכולים לאחות את שטף ההרהורים והמחשבות העוברים בראשו של פרייליך באופן חופשי. הוא עשוי כנראה מזן אחר.
תלחצו על מספר 8 "זאב זאב", טון של הרגעה בפניה לאובייקט נשי: "נוכל לשתוק ביחד/ נוכל לנשוך שפתיים/ רק כדי להחליף את הכאב/ מוכל לצעוק: זאב זאב/ נוכל לבחור להתאהב"… ניסיתי להתאהב בשירים של פרייליך.  אני מניח שבמוסיקה קרה ואפלה פחות – האהבה היתה אפילו פורחת מלבלבת.

וידיאו: "זאב זאב"

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. פרייליך מחזיר אותנו לשנות השמונים האפלולית
    ללא ספק יוצר מיוחד ומעניין ששומר על קו מוסיקאלי רציף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן