ריטה 4

"רמזים" הופעה בקיבוץ ב-2008

ריטה

קיבוץ יראון, יקב הגליל
4/5

אור ירח שנשפך על פסגות ההרים. אוויר הרי גליל צלול כיין. יין טוב שזורם מהיקב. כרמים מסביב. וריטה. מה אפשר לדרוש עוד מהחיים.
התקרבתי לבמה לצלם, ואז הרגשתי טפיחה קלה: מאחורי ניצב מישהו שהציג עצמו כ"שומר הראש של ריטה". ביקש שאזוז צעד אחורה. דיווה או לא.
אבל הדיווה נדמה לי בראש אחר מאשר ראשו של שומר הראש. באחד הרגעים, התיישבה לה על הבמה וממש הזמינה את הקהל אליה. לחבק, להתחבק. ליבי ליבי לשומר הראש שלה. מה הוא יעשה. אין מה לעשות. ריטה היא זמרת מזמינה. היא לא יכולה להישאר שם לבד על הבמה. הנה: תחילת הערב – התיישבה על שרפרף גבוה, וניסתה את האפיזודה האחרונה בקריירה שלה – שירים שקטים מהדיסק האחרון, במופנמות משהו. מה אגיד: לא התאים למקום. גם המבקר שדרש ממנה מאופקות, להיות בתוך השיר, לא לפניו, הבין כי תחת כיפת השמיים, באווירה הזו, ריטה חייבת להעיף את הכיסא, ללחוץ על הדוושה, ויאללה לפתוח מבערים, לקרוע את הבמה. כשזה קרה, שומר הראש, נשאר מאחור, כמעט בלי עבודה.
ערב טוב ריטה. ערב נפלא. אבל משהו שם לא עבר בשירים השקטים, משהו לא הגיע. אין לי הסבר. מה שבסופו של דבר הביא אותי למסקנה – היא לא צריכה להשתנות. אין כמו ריטה לעשות הכי טוב את ריטה. אני נסוג מכל דרישותיי הקודמות. תנו לריטה להיות ריטה. כמו שיש לתת לרביץ להיות רביץ.

ילדה שמנמונת בת כ-14 רקדה מאושר. אושר זו המילה. היא הייתה מוכנה באותו רגע להחליף את אמא שלה בריטה. אז מה אתה בא לכתוב ביקורת. ותשאלו מה עשית עד עכשיו. הייתה לריטה כוונה בעקבות "רמזים" להציג טון מאופק, מפויס, להאט קצב, לשיר על רקע דברים שהתרחשו בחייה, להוסיף עיבוד מיתר מרככים ניסיון להתכנס בתוך עצמה. לתאר את נופי תחושותיה מהרהורים נוגים. וכשהיא שרה: "איך חיינו ביחד את כל השנים, לא היה לנו פחד, אבל אנשים משתנים". . "וזה הולך ונחלש מלילה ללילה, חוזר כשמגיע היום", הבנו שהיא מנסה לרכך את האובר דרמה.
אבל רמי קליינשטיין עדיין כאן, וקליינשטיין תפר לה כרגיל שמלות חגיגיות, נורא מלודיות, טיפה מלנכוליות, ואם קצת לתקן את הגזרה, הגיע עברי לידר ועושה תיקונים קטנים, וריטה ממשיכה בכל הרגש הרב – ואחרי שאהב – לא איכפת לה למות. נו, בטח שזה מתאים לה.

ששמעתי אותה בערבים טובים יותר? בהחלט, בעיקר מהבחינה הקולית. כנראה שיראון מול ירח מלא באוויר הרים גלילי עשה משהו קצת אחר מאשר עתיקות קיסריה מול הים. גם ככה: זוהי ריטה גם של שירים שהיא שרה מתוך עצמה. אבל בעיקר עדיין שרה ברחובות. בלי רמזים. הכל גלוי. ככה הקהל רוצה להתרגש איתה. שרה איתו ברחובות, על הבמה, ונותנת את כ ו ל ה. למה שירצה אותה אחרת?

הפקה מוסיקלית ועיבודים: עברי לידר ועדי גולדשטיין, פסנתר ומחשב: אלדד ציטרין, גיטרות: דני ויצפלד ולידור לוי, אקורדיון, כלי הקשה ונשיפה: אורי מיילס, בס: ירון גורן, תופים: איתן רז, עיצוב במה ותאורה: רונן נג'ר. עיצוב סאונד: יאיר גורן. ניהול הצגה: מיכל גרניט. מפיקים: פיסטוק אמנים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן