השימוש ב"את" יכול להיות בעל פונקציה כפולה:  לספר על עצמך או על מי שהכותבת מתארת תחושותיה. שירה קיזלשטיין אכן מאשרת במידע המצורף – ״את״ נכתב עליי ועל החברה הכי טובה שלי. אנחנו דומות כשזה מגיע לנפש שלנו ולהתמודדויות שלנו בחיים. הרגשתי שרציתי לכתוב לה ולי ולכל מי שיכולה להזדהות".  השיר מתאר מנעד תחושות במצב של בדידות נפשית עמוקה, שמגיע עד – "ריק לך בפנים את לבד לא מתרגשת".
קיזלשטיין שרה את התחושה בטון שמשדר מצוקה וכאב אותנטיים. הבעיה היא בעיבוד ובהפקה: ההפקה האלקטרונית (עדי אולמנסקי), שנעשתה באוריינטציה של מוסיקה EDM,  מפשטת  את השיר באיזושהי חד גוניות, שאמנם תורמת לקיזלשטיין חדשניות המשוייכת לדאנס מיוזיק, אבל אינה מעניקה עומק לתוכן האמוציונאלי שהזמרת מנסה להעביר.

את מחכה מצפה לא קורה כלום
את מביטה מרגישה ושוב את
כאן בפינה לבדה לא מרגישה כלום
פעם אחת תשני משהו בך
את נקייה טהורה לא רואים זאת
לא לוותר תזכרי את שווה זאת
את אל תתני לרגש לרסק אותך
לא יכולה להיות לבד הראש מלא תחושות
אבל כלום לא מרגיע לא בא
צריכה להרגיש כל דבר
את העור שלך עטוף אותי חזק אל תפחד
ריק לך בפנים את לבד לא מתרגשת
רגע אחד של חולשה ושוב נופלת
רגש זמני שחולף ואת לבד
לא יכולה להיות לבד הראש מלא תחושות
אבל כלום לא מרגיע לא בא
צריכה להרגיש כל דבר את העור שלך
עטוף אותי חזק אל תפחד