עיון ביקורת

שלומי סרנגה, שלומי סרנגה (פליי, דצמבר 2015)

מוסיקה ישראלית

לשלומי סרנגה יש סודות. רק לעצמו ישמור אותם. זו ההצהרה ששם בפיו יוסי גיספן בשיר שפותח את האלבום. הסתרת הסודות, העניקה לו היכולת “לחיות את הרגע” ו”חופש לנסות מה שבא לי”. זוהי נוסחת חיים מעניינת: ככל שאתה מסתיר יותר את עצמך, אתה חופשי לעשות מה בראש שלך. בואו נאמין, שפיו וליבו של סרנגה שווים. יש לו קול מאוד מיוחד, אם כי אני לא תמיד אני מצליח לזהות, אם הוא משדר תחושות מהמקום שמתחת למיתרים.
ההתבססות על לחנים יווניים לטקסטים עבריים היא שיטה שלא רק סרנגה נוקט בה. למה לעשות את החיים קשים, כשאפשר לקחת מן המוכן ולפנות לכותבי מילים מקומיים. אבל מתברר שסרנגה יודע ליצור משהו מקורי בסגנון יווני. זה הולך ככה:
“לא יכול לישון אני חושב אני חושב חושב המון// לא יכול לבכות/ אני צוחק/ אני צוחק / צוחק המון// את יודעת שניסיתי לתת לך הכל/ רק אותך לאהוב, רק אותך לאהוב/ שיהיה לנו טוב, רק אותך לאהוב/ שיהיה לנו טוב”
בוכה או צוחק? לא ברור. השיר הוא מוצר מעורר מעט חמלה, כי הטון נשמע מסכן משהו, כאילו בא לרחם עליו. אקצנט השירה הכבד חוזר עם עודף משקל, והתוצאה היא תמליל כחוש במוסיקה יוונית עבשה.
שלומי סרנגה לא ממש מנסה לתחקר את עצמו. הוא סומך על המנגינה שתעבוד למענו, מה שלא מסייע להתקרב ליוצר שהפעם כתב מילים ולחן.
היוונית תמשיך להוביל ב”מה היה לי” לפי לחן של ניקולופולוס כריסטדולו למילים שכתב ברק פלדמן, על בנאדם שעושה חשבון נפש  של  חיים שעברו עליו “בקושי”, עד שהיא הגיעה אליו והאירה לו את החושך. כאן הטקסט – מסוג המונולוגים העממיים הפשוטים, מעין בלוז יווני.
יווני שמח? – “פה זה קורה לי”. החיים לא קלים, אבל זה קורה לו פה. לחן יווני של כריסטודולוס סיגנוס. גיספן  הרכיב טקסט: “כולם חיים בסרט, אני רוצה אחרת / בלי רעשים ברקע, רק לך לתת כל רגע/ רוצה ימים של שקט, לראות אותך צוחקת/ רוצה איתך לברוח, לחיות בכל הכוח”.  סרנגה עדיין חי כאן בסרט יווני ישן ומיושן, לא מנסה לייצר שירים שיחשפו אותו בגדול מחדש.
אבל מצאתי חריגים: ב”ברחוב החמלה” סרנגה שר על עיר ללא צדק ורחמים, בה השנאה מהולה בדעות קדומות, וכולם מקשיבים רק לאיש הקטן עם הצל הגדול. טקסט טוב, עם נגיעה פוליטית, ורק חבל שהפזמון אינו ממשיך את האיכויות השיריות של הבתים, אלא גולש לאמיתות חיים נדושות – עין צוחקת עין בוכה, יש בדרכים שושנים וקוצים, בני האדם שונים. האינטרקציה בין העברית ליוונית כאן  – מצוינת, הטקסט יוצא נשכר, הדיקציה – לתפארת, הטון חזק ומתכוון. “רחוב החמלה” מחזיר את סרנגה לנתיב אמצע חיוני מאוד, וזו יכולה להיות נקודת יציאה לאלבום הבא.   כנ”ל “למה לא עכשיו” ראפ רענן בטעם יווני של איתי זבולון הלא הוא טונה.
“אהביני” הוא קאבר מיותר ל – Love Me Tender של אלביס, “שמיים שחורים” מאת נדב קונדינסקי ז”ל ללחן של שגיא צורף מתוך “עוד מעט נהפוך לשיר” של גל”צ אינו קוהרנטי לאלבום. זה שיר שהיה צריך להישאר בפרויקט. כנ”ל “סוקרטס” (“סוקראטס סופרסטאר”)השיר של אלפידה, הזמרת שייצגה את יוון באירוויזיון של 1979 בישראל, בהפקת EDM עדכנית של הנרי. גם השיר הזה ממש אינו מסייע להציג אלבום ממוקד.

שירים: סודות, אלה, לא יכול לישון, מה היה לי, מה זה קורה לי, ברחוב החמלה, למה לא עכשיו (עם טונה) , אהביני, שמיים שחורים (עם פרויקט 30), להיות איתך, איזואי, סוקרטס

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − 2 =