עיון ביקורת

שלומי ופבלו, אתה חסר לי (מילים ולחן: שלומי שבת ופבלו רוזנברג עיבוד והפקה מוזיקלית: שלומי מאיה, שלומי שבת, פבלו רוזנברג., ינואר 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

הקהל מת על שידוכים של זמרים מצליחים. סוג של עיסקת חבילה כולל קורטוב של נוסטלגיה. אמרו שעבר ביניהם "חתול שחור". פייק ניוז. תקשיבו לשיר. נכון ששלומי חשב שהשידוך מיצה את עצמו ופבלו היה זה שהתגעגע, אבל כמו בחיים יש נישואין שאינם נמשכים לעד. ההבדל הגדול: הקהל מתדפק על הקופות, שולח מסרים, האמרגנים מחשבים זמנם לאחור כדי לתכנן מסלול מואר כל הדרך אל הסולד אאוט. ההימור מתברר כאפסי. וכמו שאומר השיר: הם כבר בגיל שאין בו פחד. חטפו הכל להופעה בהיכל הספורט. תהיה חגיגה, ואי אפשר לחגוג בלי שיר אחד חדש לרפואת השניים, וכשצריך משרבטים גם את אלוהים לתוך השיר כדי להביע את החסר הגדול כשהם לא היו ביחד ולתפארת הלב המשותף שנפתח מחדש. מבחינת שלומי, יש מקום להרמת גבה. אבל למה שנחשוד באמינותו. אני מאמין שהוא ריפרש את החברות המוסיקלית. יצא דואט נחמד, לטובת טובים השניים. מתובלן בתבליני האזור, עושה דרכו על נתיב אמצע הדרך לחמם את האווירה בהיכל.

וזה הגיל שאין בו פחד/ וזה השביל הלכנו יחד
אני אתך, אתה איתי/ וזהו זה.
וזה מפתח וזאת הדלת/ וזה כתוב בשמי התכלת
אני קורא, אתה צוחק/ כי זהו זה.

אלוהיי, אתה חסר לי/ ברגעים שקצת ברחתי
אלוהיי, אתה רומז לי/ לפתוח ת'לב גם כשעצוב בי
מי עולה- מי יורד בלי מעלית.

וזה הגיל שאין בו פחד/ וזה השביל הלכנו יחד
אני אתך, אתה איתי/ וזהו זה.

וזה הפרח עם בוא הגשם/ ואיך נקרא למי שאין שם
אני בודק, אתה שותק/ כי זהו זה!

אלוהיי, אתה חסר לי/ ברגעים שקצת ברחתי
אלוהיי, אתה רומז לי/ לפתוח ת'לב גם כשעצוב בי
מי עולה- מי יורד בלי מעלית.
אני איתך, אתה איתי/ וזהו זה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 10