גיא ויהל - שמיים בוערים

שמים בוערים

גיא ויהל

ארומה
4/5

גיא ויהל, יודעים לטעון  כמעט כל שיר באווירה דרמטית. גיא מנטש שר ברגש רב "מרוב אושר את לא יכולה את לא מצליחה לנשום", ואתה מנסה להבין מבין השורות על מה הדרמה. מה מקור העצות שהדובר בשיר מציע לה "תצליחי לרחף לבד", "לא תפחדי יותר מאף אחד".
שמונה שירים באלבום החדש. שבעה מקוריים. הפקה אפקטיבית של שירי רגש, שהנרטיבים שלהם נוגעים בנפשם של גיא ויהל, צמד שיודע לעשות פופ  מקורי טוב.
ב"שמיים בוערים" שר גיא מנטש:  "מהגגות אפשר היה לראות/ חלומות של אנשים הולכים ונעלמים/ בתוך שמיים בוערים/ ראיתי מהומות/ דברים שאני לא רוצה לזכור/ ראיתי ילדים שאין הם לאן לחזור".
זה ההיילייט של האלבום. המלודרמה מתבססת על מחשבות החזקות מן החיים עצמם, חלומות מנופצים על רקע מלחמה, כשילדים חסרי בית מייצגים את הקורבנות של אירועים אלימים בעולם. התמונה החזקה שעולה מן השיר היא התמונה המייאשת, שיוצרת האלימות, כאשר ילדים – אין להם לאן לחזור.
המוסיקה האקוסטית חוברת חזק לנרטיב ומעצימה אותו. צליל אקוסטי מכין הקרקע לשירת הרגש של גיא ויהל הבית שמתחיל ב"מהגגות אפשר היה לראות" הוא ניואנס מוסיקלי שמעניק לשיר מעבר מלודי יפהפה. העיבוד תורם להתפתחות המסעירה של השיר, כששירתם של השניים מעצימה את הטקסט. משהו כאן בוער באמת.
"בא לי לדבר" עוסק במעגל הבלתי נפרץ של ריב והשלמה בזוגיות. השיר הוא סוג של הכללה: הבחורות נוטות להתפרץ, לטחון, רוצות שיקשיבו להן. הבחורים מבליגים, עד שהם אינם מסוגלים עוד. יש שממשיכים להיות במשחק, יש שיעדיפו לשוב לרווקותם. סוג של מכניזם נפוץ בסוגיית יחסי הבינו-בינה. המציאות כך כך נדושה שהיא אמינה.
גיא ויהל לקחו את הסיטואציה אל הדרמה. המוסיקה יוצאת לנתיב המרכזי בקצב מניע בהפקת סאונד משדרגת. ההבעה מבטלת קלילות. היא מלודרמטית כאילו לדובר דחוף לספר-לפרוק, נמצא על סף דיכאון במעגל הזה. ההפקה המוסיקלית מסייעת בהעלאת מפלס המצוקה הרגשית, מטעינה את השיר במתח. בא לו לדבר, והוא יותר מאשר מדבר – שר את הסיטואציה בכוונה גדולה כמו בנפשו היא.
החספוס התחושתי של מנטש משכנע באמינותו גם בבלדה "בכל מקום", בהפקה מוסיקלית עשירה שתואמת את נרטיב המצוקה האישי.  "ואני רק מנסה/ למצוא לי מחסה/ להעביר את הלילה/ הגעתי לקצה/ עשיתי מעשה/ לא תסלחו לי לעולם".
מול הביצועים טעוני התחושה של מנטש, נשמע יהל דורון רך-מעודן ברגישותו כשהוא שר על חיפושי משמעות חיים שבו – "בבקשה תהיה מי שאתה/ ואל תשכח מאיפה באת/ או את הדרך חזרה".  העידון אינו מפחית מעוצמת התחושה. צליל הגיטרות מעניק נופך של מתח לשיר. גם כאן – צל"ש להפקה המוסיקלית.
כדי לקבל את ההבדל בין השניים מגיע "כל מה שהלך", כשגיא מנטש שר בדרמטיות נואשת  – "פעם כששמחת שמחת/ עכשיו עזבת הכל והלכת" ו"אולי יקח לי זמן להשתנות ולהבין/ שכל מה שהלך הלך/ וכל מה שלקחת לקחת". המעבר בשיר לקטע קצבי בסגנון  רוק-קאנטרי בלוגראס עממי – הברקה.
הקאבר ל"סוס עץ" בסיום אינו מעלה ואינו מוריד. שיר מקורי חדש במקומו היה תורם לקוהרנטיות של האלבום המצוין הזה.
אחזור על דברים שאמרתי בביקורת על ההופעה שלהם: גיא ויהל הם צמד יוצרים מוכשרים, שמגיעים ממקומות של אמת וממיומנות מוסיקלית גבוהה, ועדיין הם זקוקים לשירים פחות עמוסים רגשית כדי להעניק קשת שלמה ומרהיבה יותר של המוסיקה שלהם.

מילים ולחנים: גיא ננטש ויהל דורון

מילים ולחן ל"כל מה שהלך" – גיא מנטש, מילים ולחן ל"הצד הטוב של הכוכב" – יהל דורון בהשראת "הנסיך הקטן". "סוס עץ" – מילים של יענקל'ה רוטבליט. לחן: שמוליק קראוס.

שירים: מרוב אושר, תאמין, שמים בוערים, בא לי לדבר, בכל מקום, בצד הטוב של הכוכב, כל מה שהלך, סוס עץ

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן