עיון ביקורת

שרי, פסיפס (מילים: דודי בר דוד לחן: לירון לב עיבוד והפקה מוסיקלית: פטריק סבג, ינואר 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

שרי חוזרת מכפור של שנים. מבחינתה – השמש זכרה לא ליפול, משפט שמוביל לנרטיב של השיר. שרי מנסה לומר משהו על פסיפס חיים במסע לאחור, על ילדה שהתעצמה, אושר שמתגנב. שרבטו בשבילה משהו על תהליך של צמיחה בטקסט שאינו חף מקלישאות. המוסיקה – דיסקו שנות השבעים, סגנון שמזוהה עם שרי ואהוב עליה. שרי שרה כאילו לא עברו כל השנים האלו. זה נשמע מצעד פזמונים של פעם – פופ מיושן שמשטח את האמירה. קצבי וקליט, אבל נשאר על פני השטח, לא ממש מחלחל ולא משדר לעומק את הסיפור שלה.

אפשר, לראות את כל מה שנשאר/ מכאן הכל נראה כל כך קצר/ פסיפס מוכר/ מסע ארוך, בחירות עבר/ הזמן משאיר עקבות כמו צייר/ עולם מוזר
ילדה נערה בתמונה דהויה – מזמן/ התעצמת בי והבנת כמעט הכל – הלב יכול/ גם האושר מתגנב מבלי לשאול והוא גדול/ כמו השמש שזוכרת לא ליפול
מילה על מציאות מעט שונה/ נוספו צלילים למנגינה מאז/ אותה ילדה/ לנשום עמוק את חולשתיי/ בלי מבוכה להתבונן עלי/ פסיפס חיי/ ילדה נערה בתמונה דהויה – מזמן/ התעצמת בי והבנת כמעט הכל – הלב יכול/ גם האושר מתגנב מבלי לשאול והוא גדול/ כמו השמש שזוכרת לא ליפול

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − 2 =