הראל סקעת משחק אותה אמין: הוא נותן לנגן הבס שלו, אור סלע, אדום על שיר מקורי. "אילו לא היית הבסיסט שלי, הייתי מצביע אדום". זהו רגע חריג בתחרות, גם אם נעשה במסגרת מניפולציית הרייטינג.בדרך כלל, השופטים כבר כל כך משועממים, שהם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם. קרן פלס מחפשת מתמודדים לאירוויזיון ומוכנה לשלוח אותם במיידית. לסתיו וקנין ששרה "ואם פרידה" של דיקלה היא אמרה: "יש לך ביצים רציניות אחותי, ואת לגמרי יכולה לנסוע לאירוויזיון". מעתה – מועמדות ל"הכוכב הבא לאירוויזיון" צריכות אליבא דפלס לבדוק אם יש להן ביצים.
גם כאן רשמתי נקודות זכות לסקעת: לעומת שאר השופטים הוא איבחן כי לסתיו וקנין, אין שום דבר פרט לקול גדול. כלומר – שרה בלי לשדר את פנימיותה. "זה לא נוגע בי" אמר לה, ואני מסכים איתו. היא לא נגעה גם בי. מצד שני, לא הסכמתי עם סקעת, שלא "מצא טעם" בחיבור בין צחי מוסא לעודד סבג, הנקראים "צחי ועודד", לשעבר להקת בויבנד, ששרו גרסה יפה מאוד ל – Thinking Out Loud של אד שירן. דווקא שילוב הקולות הזה יצר הרמוניה בעלת ערך מוסף עם הפנייה למועמדות לאירוויזיון. הנימוקים של אסף אמדורסקי ל"כחול" או "אדום" הופכים פחות מדויקים וענייניים מתוכית לתוכנית. את להקת "סלפיש שפרד" הוא פסל מפני ש"טלוויזיה לא מתאימה לרוק". שתי גבות מורמות לא הספיקו לי. אם להקת רוק אינה טובה ל"הכוכב הבא לאירוויזיון" – מדוע ההפקה הזמינה את החבורה הזו? הנימוק מתמיה. שפוט לגופו של עניין. לאירוויזיו, אגב, מגיעות גם להקות רוק.
רמת הגימיקים של התוכנית מגיעה לשיאים, שמורידים האמינות שלה עד לרצפה. קארין מרי סולימאן קיבלה 3 אדומים, ואז סטטיק ובן אל שהסכימו להתחלף עם המנחים המטורללים אסי ורותם – לקחו לעצמם את הזכות ללחוץ Save. איך נגדיר את הפעולה? תחרות Fake. באותו רגע בא לי לכבות את הטלוויזיה, אז כיביתי.
רבקה סיום – Take A Bow
אור סלע – "אשיר לך כל יום"
סתיו וקנין – "ואם פרידה"
יוסף גדג' – "סימני הזמן"
צחי ועודד – Thinking Out Loud
סלפיש שפרד – Run
קארין מרי סולימן – "מזל מאזניים"
מאי תור – I'm Not The Only One
אלירן אליאס – יש אין סוף
וידיאו: צחי מוסא ועודד סבג Thinking Out Loud
