אביתר בנאי - לשונות של אש

לשונות של אש

אביתר בנאי

הד ארצי
5/5

אין כמו האלבום החדש של אביתר בנאי לתרשים מדויק של מצבו הנפשי.  גלי הקול שמשקפים תנודות הנפש. בנאי משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג, רושם במדויק את רחשי ליבו, תחושותיו, מחשבותיו. מילולית ומוסיקלית האלבום הוא סיסמוגרף שבין חרדה קיומית לחיים מלאי אמונה. ב"תמיד לפני הגשם" בנאי שר מצב רוח חורפי מאוד. עננים שחורים.  שמבשרים – מחר יותר מסוכן מאתמול.
טון קודר. נוגה ומפוקח. "הכי מבהיל שממשיכים רגיל", הוא שר. אפשר להפוך משפט כזה לאמירה פוליטית. אבל אביתר אינו יצור פוליטי. הוא בוחן קודם כל את ליבו וכליותיו. הוא מבקש חבל הצלה – באזורים הכי אישיים שלו, באימות אהבתה אליו, כי איזשהו ספק מכרסם – "האם יש מה לאהוב בי".
אביתר בנאי עצוב מאוד. שירתו עטופה בשיר הזה במעטה אפוף מלנכוליות. הטון אינו דכאוני. העצבות מגיעה מאזורים של תחושת של מי שמנסה להיאחז במה שיש לו, ומה שיש לו זה לא מעט. ועדיין הזעקה לקראת סיום – "תמיד לפני גשם יש עננים שחורים" היא התפרצות שמשדרת חרדה, אולי אף אובדן תקווה.
המוסיקה המינורית היא אולטרא סאונד. בנאי שר את שהוא חש בדיוק אופטימאלי. ההפקה המוסיקלית רשמה את גלי הקול הפנימיים ועטפה אותו בצליל כמו הזייתי, חוברת למה שהוא חש, לספירה המאוד אישית שלו, לתחושה שמחלחלת ומצמררת.
אביתר בנאי נמצא תחת לחץ של "אלף אנשים מסתכלים עלי מהמראה" ו"חיים של עומס יתר", אבל בריקוד שבין ייאוש לאמונה – האמונה תנצח, ומשמעותה – להמשיך הלאה לתקופה חדשה שמהווה אתגר, "למשוך מעלה", "להפוך את האדמה" ו"תנועה כל הזמן" (השיר "עומס יתר") "לא לוותר – זה לנצח" (השיר אדם נזרק").  מי שמחפש תשובות פסיכולוגיות פשוטות: המאמין ירפא את עצמו. ב"איילת השחר" הנפתח בצליל חצוצרה נוגה, בנאי כבר מלקט "מילים להתבהרות". שיר רגוע המעיד על השתחררות מלחצים, נינוחות של רוגע, צלילים יפהפיים של הרמוניה. המציאות נראית לפתע יפה,  ו"כוחותי חוזרים חזרה, לאט לאט מתחיל ללכת". קצב מיד טמפו שעולה על מסלול מלודי של התחלה חדשה.
האלבום נפתח בקצב סלואו בשיר "אור בצל" – הלך רוח מלנכולי אפלולי, קול שמתפתח למבע רגשני במנעד שמגיע גבוה. אביתר בנאי מגיע למסקנה אחת שאין לערער עליה: מול הבלגן והמחשבות שאינן נותנות לישון – – "אין לי מִלְבָדֵךְ". מבחינתו היא הדבר היציב ביותר בחייו. לבנאי יש דבר אחד ברור כנגד "המחשבות המתנגשות בקירות הלב".
ב"פרגולה" בנאי שר על חולשה אנושית. אחת הדומיננטיות בחיי אדם – הפחד להפסיד את היש החיצוני הטוב בכל תחום ממזון טוב, בית נאה, נוחיות, לבוש נאה, פרסום והצלחה. הפחד הזה הופך את האדם משועבד, לא חופשי, עבד לטוב.  הקצב בשיר מאפשר לבנאי למנות רשימת הדברים שעושים טוב ומשעבדים. בשיר קיים אותו מתח כמו  במרוץ להשיג את הטוב. יש שורות מוסיקליות (מנגינות) קצרות שבהן מנסה בנאי להפיג את המתח ולמלא במעט רוך מנחם – " אני אביא יין אביא קרן שמש, אני אביא לחם אביא עץ ומים". וגם "בואי החוצה בואי נצא". בקצביות התזזיתית בנאי מדגיש את הרפטטיביות שבהרגלי החיים, אבל משאיר מקום גם לשחרור מהלחץ. מבחינה זו, בנאי הצליח לשדר במדויק את הנרטיב שעומד בבסיסו של השיר בצורה ישירה ופשוטה.
ב"לשונות של אש" עוסק בנאי בפער בין מציאות לאמונה – מה שנראה לעין כעובדות חיים  משגרת היון יום של "ילדים ליד נדנדה" ועד סצנת שואה כ"ילד יהודי מרים ידיים באימה" . מעל לכל אלה קיימים דברים שהם מעבר "שירה קדושה" (אמונה) ופלאי הבריאה – "לשונות של אש", הנס של גרעין באדמה שהצמיח חיים על האדמה המקומית. השיר מוגש בקצב דרמטי ובצלילים שמעניקים לו ממד שמימי.  ב"חוצים את הרחוב", בנאי מטפס עד קצה המנעד שלו כדי לגעת במקומות הכי אישיים ורגשיים שבו – שיר אהבה על רקע חרדה קיומית בעיבוד אקוסטי מדוד  הטוען את השיר במתח דק.
זהו אלבום שבו מתערבבים רציונל ולב בניסיון אישי מאוד לבחון את מהות הקיום. הקול הפנימי של אביתר בנאי הופך לרטט קולי ששר את התחושה ברמת אמינות גבוהה מאוד.

שירים: אור כצל, פרגולה, לשונות של אש, חוצים את הרחוב, עכשיו, תמיד לפני הגשם, עומס יתר, אדם נזרק, הושענא, איילת השחר, אתה – עם אביב גפן, עד הצד השני של הנהר

מילים ולחנים: אביתר בנאי למעט :הושענא" – מילים מתוך מחזור התפילה של חג סוכות, אתה – מילים של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.

עיבודים והפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט, נאור כרמי.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן