יש שירים שנשמעים לך כמו מניפולציה רגשית. כששיר אהבה שובה אותך עוד לפני שהסתיים, אתה חושד שהיוצר חיפש דרכי עורמה לליבך. לאוהד כץ יש דרכים להגיע ללב – טון והבעה שמביאים אותך להשתתף בצערו כבר בחצי הראשון של השיר. מה שיש לה. מה שיש/אין לו.  שיר אהבה המעמיד אותו מול אהובתו – נוגה ומדוכדך בתחושת תסכול נוראה. תן לרגש לרוץ לפניך וסחוף את המאזין.
השיר הולך ומתעצם לדרמה גדולה. למי שיש אסוציאציה לזמרי השנסון הגדולים – אינו טועה. ז'אק ברל נמצא כאן באיזשהו מקום.  בשירה התיאטרלית, ברגשנות המתעצמת. הצליל האקוסטי, התזמור הצועני מתאימים לשיר ככפפה, עוטפים אות בתזמור של כל הזמנים. מעניקים לו טעם ישן נפלא. מניפולציה רגשית? האזנתי שנית ושלישית. עדיין לא עליתי עליה.

חברי התזמורת הצוענית: לאיוש פדר – כינור ומוביל ההרכב – Lajos Pádár, גוסטב מלצ'יק – צימבלון – Gusztáv Malácsik, שנדור צ'יק – קונטרבס – Sándor Csík, פרנק ריגו – אקורדיון  – .Frank Rigo Sr

יש לך זוג עיניים /שמכשפות אותי תמיד 
יש לך זוג ידיים / שנוגעות בלב שלי גם ממרחקים 

יש לך חיוכים טובים / מתקנאים הכוכבים 
יש לך דרך משלך לזרוח /גם בין כל האנשים 

ולי אין כלום, ומה אני, / לי יש רק אותך. 

יש לך מנגינות יפות / שכתבו לך אוהבים 
יש לך ערב ערב מישהו אחר / ששר לך שירים נוגים 

ולי אין כלום, ומה אני, לי יש רק אותך 

יש לך מה שתבקשי / יש גם אלף שכמותי 
מה תוכלי עוד לבקש לך / שייתן מרגוע לנפשך המלכותית 
ולי אין כלום, ומה אני, לי יש רק אותך / אחרי הכל, יש לי הכל, ואין לי דבר, רק אותך.