הגעגועים לנקודת זמן ביחסים לובשים מנגינת אולד סקול ישראלית. השיר מתוך המחזמר הקומי "אפס ביחסי אנוש" מנסה לגעת בסיפור של "שבר" שממנו צומחת בקשה "שוב ולגדול" בזמן הזה, לחדש קשרים במילים שלא נאמרו פעם, להצמיח ענפים חדשים. ההתרצות מעוטרת במילים ממילון הדימויים השבלוניים – "כוכב נופל", "את כמו השמש שבים". בסופו של דבר, הכל שאלה של זמן. הבעיה שהוא אוזל מול הצורך הנואש להיות שוב ביחד.
מוסיקלית השיר מחזיר למוסיקה של פעם, מזכיר את הלחנים הקלאסיים של הלהקות הצבאיות מעידן יאיר רוזנבלום. החיבור שלו לשפה העברית הוא מהנדירים שמוצאים בעידן הזה, מחזק את הקשר עם נכסי הזמר הישראלי. עילי בוטנר יוצא מהטקסט, חש אותו ויודע לתרגם מילים לרחשי לב במלודיה והרמוניה נפלאות. הצליל האקוסטי מבליט את קולה של משי קלינשטיין, שיש בו הרבה מאמא ריטה וגם איזשהו ניקיון ומצלול צרוף שהוא ערך מוסף. מסוג השירים שיכנסו לרשימת הקלאסיקות באוריינטציה של אל תוציא ישן מפני חדש, והחדש כאן מעניק חיים חדשים לישן.
את/ הגעגוע המרחק/ מילים שלא אמרנו אז/ אולי עכשיו יגיעו
זמן/ אולי ישכיח את הכל/ מתוך השבר שוב לגדול/ וענפים שוב להצמיח
את כמו השמש שבים/ צוללת ועולה מן המצולות/ את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות/ ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות/ ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות…
את כוכב נופל את קרן אור/ בתוך החושך השחור
למצוא פינה/ לחזור הביתה/ שם אני מוגנת ושלמה/ כמו מילים ומנגינה
ונחמה אם את שומעת
את כמו השמש שבים/ צוללת ועולה מן המצולות/ את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות/ ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות/ ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות…
את כמו השמש שבים/ צוללת ועולה מן המצולות/ את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות/ ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות/ ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות…