אייל כהן – ליבו מתפעם כשהוא שר. שומעים את הפעימות. ריגושו מחלחל בדרך לאיזושהי הגשמת אמת אבסולוטית בכתיבת שיר. השיר הארס פואטי. עוסק במילים עצמן. הדימוי של "חלונות שקופים" משמש למילים, לשורות (התריסים), שיכולות להביע הכל. כהן מבקש מילים שיפתחו במקום לסגור, שניתן יהיה לפענח את מה שנמצא "בין השורות", שההשראה תעניק לו את השיר החד-פעמי, המושלם-נשגב, שעדיין לא נכתב .
המשפט "חבל שלשקט אין קהל", שלקוח מתוך "שיר טיול" של אביתר בנאי, מציג את מצב השקט שבין השורות, את הדברים החשובים באמת, שלא נאמרו במפורש, אבל הם שם ממש. ה"חבל" הוא משום שלשקט הזה, שנושא לעיתים משמעות כבדה, אין אוזניים-קהל והוא הולך לאיבוד.
אייל כהן מתחיל באיפוק של כמיהה, שמתפתחת לזעקה דרמטית. התשוקה לשיר הבלתי מושג מגיעה ממרתף תחושותיו, עולה מעלה והופכת לשירת נשמה, שמתעצמת בשירת רבים. עוד שיר חזק מזמר-יוצר אותנטי שתבונתו-אמונתו פוגשות את ליבו, והתוצאה היא שיר חשוף.

תיפולנה עלי/ מילים שלא סוגרות/ מילים כמו חלונות שקופים/ יפתחו תריסים/ ויהיה אפשר לראות בין השורות/ נרגיש את הכיוון / לאן נושבת הרוח

חבל שלשקט אין קהל/ יפול עלי שיר/ יוציא ממרתף את כל מה שנדוש/ בטעם חדש/ ירים את הראש/ נסתר וזקוף / ישאף לאין סוף/ יפעם שיר חשוף