אלדד ציטרין שר על נתק בתקשורת בינו ובינה. ההתנהגות שלה משתקת אותו, ההתבוננות בתנועותיה משבשת מחשבותיו, גורמת לאובדן הזהות העצמית שלו, מחרבת את בטחונו העצמי. אפילו אינו מסוגל לדבר.
אלדד ציטרין שר את השיר בגוף שני כפונה אליה. תחושת הניכור איה לובשת ממדים דרמטיים. דווקא האיפוק והטון הנוגה משדרים את הכאב. המנגינה היפה מכניסה לנתיב מלנכולי ומצליחה להעביר את הסיפור שלו בדרגת אמינות גבוהה. העיבוד (פסנתר, תופים, צליל סימפוני) מיצר את האווירה האפלולית והמתח הדק העובר לאורך השיר.

איך במבט את הורסת את היום / טורקת דלת ועוזבת
אני בועט בכל מה שקרוב / רוצה לשרוף הכל ואז ללכת
ואת יושבת במכונית / חצי בפנים חצי חוזרת
אנ'לא חושב בהיגיון / חצי דואג וחצי גבר
כבר גרמת לי לחשוב / שכל מה שדפוק בך זה אני
כמעט שכחנו לאהוב / זה אני זו את זה את אני
אני כבר לא אני
עוד לא עוברות 5 דקות / את שוב עוברת את הדלת
דקירות קצובות על הרצפה / עושה כאילו ממהרת
אני נושך שפתיים ובולע / ומחזיק חזק ת'לב
כאילו כלום כבר לא נוגע / אם רק הייתי מדבר
כבר גרמת לי לחשוב / שכל מה שדפוק בך זה אני
ואז את באה קרוב / מנשקת והולכת
כבר גרמת לי לחשוב / שכל מה שדפוק בך זה אני
כמעט שכחנו לאהוב / ואז את באה קרוב
מנשקת והולכת