שלושים שנות אולארצ'יק בשעה וחצי של צהרי שישי בזאפה. יש מצב? תתפלאו. נכון שאין לו "דברים מסודרים" להגיד (בין השירים), אבל יש לו רשימת שירים יפה, ויש לו החן השובבי המוכר, שאומר, ש"דברים מסודרים" עלולים רק להזיק, ואין לקחת בחשבון שתיים שלוש בדיחות שאלמלא המספר היה אולארצ'יק, היו עפות עגבניות.
ויש לו מוסיקה, למעשה תזכורת לשלושים שנות שירים, שחלקם כבר נכנסו להיכל התהילה של הפופ הישראלי והגיעו למופע ראשון לרגל אוסף המיטב שלו.
אני אוהב את השירים של אולארצ'יק משום פשטותם המיוחדת, קריצת העין, הישירות המיוחדת שלו. אני אוהב את אולארצ'יק, כי הוא שר את עצמו. לא פחות. לא יותר. גם כשהוא טועה בטקסט, זה נסלח, ותודה לקהל שהגיע מוכן ועזר.
מה חדש אצל אולארצ'יק 2016? אז זהו, שאין כמעט חדש. הישן נשמע כמשתבח עם הזמן. המטרה שלו היא בעיקר לשמר את הישן ברוח רעננה של רוק גיטרות, במשב ג'אזי קל. הרוק והרוך. אולארצ'יק אינו מצלצל בפעמונים גדולים, אבל די בצלצולו של פעמון קטן כדי להתאהב בו פה ושם מחדש.
גם המחאה של "ארץ מלח" לא ממש מפרה את אווירת הקלילות הבידורית של הערב. אולארצ'יק אינו מגיע ממקום של שירי מחאה, וכשהוא שר "ואולי לא מאוחר, להציל את הדבר
שעליו אמרו מזמן, בשבילו אנחנו כאן", זה לא נשמע חריג במכלול של הערב, משהו שירעיד את אמות הספים.
ההרכב שאתו העניק לו מינונים נכונים. סולו גיטרה של דורון מזרחי – אחלה. אלתור של עמית הראל בנגינת הקלידים – קישוט תואם את האוריינטציה הג'אזית של אולארצ'יק. דוגמאות: "בואי נתחבק", "כל הליל בגנך", שני שירים ישנים נפלאים, שהוא שר בגעגוע מחויך משהו. דרמת אהבה כמו "כל דבר קט" מנקרת לב בטון האינטימי המחוספס של אולארצ'יק.
אורחים: מזי כהן ב"תחנה בזמן", "חללית" ו"דון קישוט" הזכירה כמה היא חסרה בלוח ההופעות שלנו. איזו זמרת! וכמובן – סנדרסון. תמצית של שלושים שנות אולארצ'יק אינה יכולה להיות שלמה ללא דני סנדרסון וכוורת. הם שרו בדיחה כמו "הכיסא נמוך מדי", ששניהם כתבו יחד, נגעו בקורותיהם המשותפים בלהקת הנח"ל, והזכירו לו, מי לימד פולני כמוהו, בלוז וריתם נ' בלוז וג'ימי הנדריקס. סנדרסון גם נתן דוגמית בצורת הבלוז הותיק Crossroads. וכמובן, "זה הכל בשבילך" (דון קישוט) ו"חללית" של "גזוז", "שיר הטמבל" (המוכר מקלפטר) "מכולת" ו"יו יה". אם מדובר במיטב שלו, אז יכול להיות שהייתי מוותר כבר על "בא לשכונה בחור חדש" ו"היא הולכת בדרכים", המעט שחוקים. מצד שני אולארצ'יק אינו אולארצ'יק השלם בלי שני הישראלים המזרחיים הנ"ל.
לא קיבלנו בערב הזה את אולארצ'יק השלם, אבל הגיעה תמצית שמעידה על המינימליזם, על האקלקטיות, על ההמצאה המלודית, והכל באותו תום אותנטי ומוסיקליות מחויכת. הילד כבר באמצע שנות השישים שלו, מזדקן נורא יפה.
שירים: יום ללא מילים, גלים גלים, תגיד לי מה אתה מרגיש, שני חלקים בתוך השלם, בואי נתחבק, כל הליל אני בגנך, בואי נגיד שאני שלך, תחנה בזמן – מזי כהן, אנלוגי דיגיטלי, כל דבר קט, נערה במשקפיים, הכיסא נמוך מדי – עם דני סנדרסון, Crossroads – דני סנדרסון, חללית – עם דני סנדרסון ומזי כהן, זה הכל בשבילך – עם מזי כהן ודני סנדרסון,, מכולת – עם דני סנדרסון, ניו יורק, מסטיק, ארץ מלח, בא לשכונה בחור חדש, היא הולכת בדרכים, שיר הטמבל, יו-יה
נגנים: עמית הראל – קלידים, דורון מזרחי – גיטרה, אבי יפרח – בס, אשר פדי – תופים
אורחים: מזי כהן, דני סנדרסון
צילום מרגלית חרסונסקי
וידיאו: נערה במשקפיים
