"אני שוכב לי על הגב/מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה/אני שוכב לי על הגב/ חושב חולם הוזה/ והחיים יפים יפים יפים/ממש כמו מחזה"
שוכב לו על הגב, חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. אריאל זילבר. מקשישי הרוק המקומי נשאר ילד-רוק שובב. גם כשהוא שר על ביאוס, מנשבת רוח אופטימית נהדרת. מחייך אלינו מתוך פסימיות קלה.
יענקל'ה רוטבליט כתב את שיר השאנטי הראשון בתולדות הזמר העברי. אריאל זילבר היה האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון להלחין ולבצע. ה"הולך בטל" שלו התכתב מצוין עם השיר הזה – "רואה כיצד חולפים ימי בבטלה גמורה".
על אדם שתפס ראש טוב: נטול דאגות, גם נטול ערכים: פעם היו לו עקרונות, אבל הוא מכר את כולם. היום הוא בלי עיקרון בודד אשר כדאי למות למענו.  ומה נותר לעשות בחיים?  ניחשתם נכונה – הצורך היצרי הבסיסי – לעשות סקס, אם כי גם זה לא בהיסטריה: "עכשיו כשלא נשאר יותר במה להאמין/ אני שוקע לעיתים / בהזיות על מין".
הומור שבא מתוך התבוננות פשוטה בחיים, אבל אפשר לחוש מתחת גם בעצב הדק של הליצן.
השיר שהוקלט בקיץ 1983 מעניק תחושת שחרור נפלאה. המילים נישאות על מנגינה מחויכת, זורמות במלודיה ובקצב שעושים טוב על הנשמה. זילבר על הפסנתר מעניק את קצב מידטמפו קבוע. הטון והביצוע – אחידים, ללא דרמה, כי כאשר אתה שוכב על הגב בבטלה גמורה – אין שום אירועים מרעישים שיכולים לשנות את הטון. שירו איתו.

אני שוכב לי על הגב / מביט על התקרה / רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה / אני שוכב לי על הגב / חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים / ממש כמו מחזה

בלי להיות או לא להיות / אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי / למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש / אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם / והוא כל כך יפה

היו לי פעם עקרונות / מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי / טובה גם בשבילם
עכשיו כשלא נשאר יותר / במה להאמין
אני שוקע לעיתים / בהזיות על מין
בלי להיות או לא להיות…
אז אני שוכב לי על הגב…